לפי דיווח בהארץ, גברת כהן שהיא אחת מבעלי המניות של בנק הפועלים (1,000 מניות) מנסה לתבוע מהדירקטורים של הבנק להחזיר לבנק 70 מיליון שקל שהוצאו לתשלום המשכורות של מנהלי הבנק ב2005. הצורה בה היא מנסה לתבוע זאת היא די עקומה ואני אודה למי שיוכל להסביר לי למה.
ההגיון של התביעה הוא כזה: הדירקטורים של הבנק מיצגים את בעלי המניות ואחראים כלפיהם על ההתנהלות העסקית של הבנק. מאחר שהם אישרו סכומים לא סבירים (לדעת גברת כהן לפחות) כתשלום למנהלים, שעלו הרבה כסף לבנק שבסופו של דבר מורידים את ערך הבנק ולכן גם את הערך היחסי של ההחזקה של גברת כהן בבנק (קטנה ככל שתהיה), הם אחראים להחזיר את המצב לקדמותו.
זו לא הפעם הראשונה שדירקטורים בחברה ישראלית נתבעים כתוצאה ממחדלים שקורים בחברה שבה הם מכהנים. דירקטורים של אחד מהבקים (אמריקה – ישראל? הזיכרון שלי בוגד בי ואין חומר באינטרנט), שהתמוטט כתוצאה ממעילה של אחד המנהלים, נתבעו והורשעו. כתוצאה מכך שונו והוחמרו מספר חוקים ותקנות של הרשות לניירות ערך במטרה להבהיר לדירקטורים שהם ממש צריכים לעבוד בישיבות הדירקטוריון ולא רק לזלול בורקסים.
באופן אישי אני לא חושב שהתביעה הזו תגיע רחוק, אבל אולי בעקבותיה יבוא עוד שינויי בתקנות הרשות לניירות ערך, מיוזמתה או כתוצאה מפסיקה תקדימית של בית משפט.
אפיק הרבה יותר מבטיח לדעתי של מאבק בשכר המופרז של ראשי הבנקים וחברות ציבוריות אחרות, הוא תביעה יצוגית נגד חברות הביטוח, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וקרנות הפנסיה. כמעט כל אדם בוגר בישראל משקיע באחד הגופים האלו שמתחייבים לנהל עבורנו את הכסף שלנו לאורך שנים רבות, ואנחנו אמורים להינות מהרווחים שלהם. אחד מאפיקי ההשקעה המכזיים של הגופים האלו הוא מניות והם מחזיקים כמות רבה מאוד ממניות הבנקים. בכך שהם לא ניסו אפילו למנוע את חלוקת הכסף השערוריתית, הם למעשה הפרו את החוזה שקים בינינו לבינם וצריך לבקש מהם להחזיר לנו את הכסף שהפסדנו.
עידכון
בעיתוי מקרי לחלוטין דוידה לחמן-מסר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מתיחסת לאחריות הדירקטוריון וגופי ההשקעה הגדולים בראיון בthemarker