קטגוריה: שוק חופשי

שלום שמחון מדגים איך לא עושים כלום ומקבלים כותרות בעיתון

שלום שמחון מבטיח לבטל את המכס על העגבניות כחלק מ"המלחמה" במחירי העגבניות המאמירים. המכס הוא שקל על כל קילו, ובחישוב פשוט הוא מהווה 20% ממחיר קילו עגבניו כאשר הוא 5 שקל, וכרגע הוא מהווה כ8% – כלומר אפקטיביות של ביטול המכס היתה הרבה יותר גדולה דווקא בימים רגילים וכרגע לבטל אותו זה כמו לטפל עם כוסות רוח במת.

ובכלל, ההנחה שיציאה זמנית של הממשלה מקביעת מחירים בשוק תביא לירידת מחירים הינה מוטעית לחלוטין. מי שיתחיל ליבא עגבניות עכשיו יודע מראש שימיו בשוק ספורים ולכן גם אם הוא יכול ליבא עגבניות בחצי מחיר הרי תהיה לו מוטיבציה מיוחדת לגבות את המחיר הגבוה ביותר שהצרכן יהיה מוכן לשלם – במקום 12 שקל 11.50.

נ.ב. : זוכרים שהיתה צעקה גדולה כאשר רצו לגבות מע"מ על ירקות ופירות? כל הטיעונים על הפגיעה בעניים? עכשיו צאו וחשבו מה היא הפגיעה בעניים הנובעת ממדיניות המכסים הדרקונית על פירות וירקות, וזה לא שהמדינה מרויחה כסף ממה שמיבאים כי כאשר אין יבוא אין גם כסף מהמכס.

דמי הקישוריות צריכים לעמוד על הסכום המדהים של 0 אגורות

ושוב משרד התקשורת רב עם חברות הטלפון על קביעת דמי הקישוריות, ואני לא מצליח להבין בדיוק למה. הלקוחות של כל חברת טלפוניה הם שבויים שלה ואם היא מונעת מחברות מתחרות לתת שירותים לאותם מנויים היא למעשה נוהגת בצורה אנטי תחרותית ומתנה קבלת שירות שלה במניעת חברה אחרת לתת שירות אחר. חמורה מכך העובדה שללקוחות חברות הטלפוניה, שלהם יש ענין לקבל כל שיחה שהיא, אין שום שליטה על התמחור של הקישוריות שעשוי להשפיע על היכולת של אנשים להתקשר אליהם.

תארו לעצמכם שנטויז'ון היתה גובה דמי קישוריות מאנשים שרוצים לגלוש לאתר הנמצאים בחוות השרתים שלה. לא מצליחים? אז למה בטלפוניה זו הנורמה?

היה ראוי שחברות הטלפוניה יגבו יותר כסף מהלקוחות שלהם בכדי לממן את עלויות החיבור לחברות אחרות, בדיוק כמו שהן מתמחרות את העלויות האחרות של מנהלה ותחזוקה שלא קשורות באופן ישיר ליצירת שיחות בידי המנויים שלהן.

הערה: כמובן שלא צריך להאמין למשרד התקשורת כאשר הוא אומר שמשהו שהוא עושה יטיב עם הלקוחות. כמו תמיד בסך הכל העלות תעבור מסעיף אחד לסעיף אחר בחשבון שהלקוח מקבל. הגיע הזמן לבטל את משרד הרוח והצלצולים הזה.

הגיעו תוצאות ראשוניות של קבוצת הביקורת הישראלית בניסוי בטיפול במשברים כלכליים

במשבר של 2008 העולם התחלק לשני חלקים לחלוטין לא שווים בצורת הטיפול במשבר – רוב העולם עסק בהזרמת כספים לכל מיני חברות שעשו קולות של סגירה, בעוד שבישראל, בעיקר בגלל אימפוטנציה שלטונית, לא נעשה דבר שהיה מעבר לקוסמטיקה קלה ביותר. הגישה של מי היתה נכונה יותר? הבורסה הישראלית שחזרה לשיא שלה ודאי שאינה אינדיקטור טוב מספיק, אבל היום קיבלנו אינדיקטור נוסף – שיעור האבטלה בארץ ירד ל7.4%.

אז מה היה לנו? למרות הצווחות ההסטריות של העיתונים והח"כים המטומטים (שחולקו בצורה די שווה בין כל המפלגות), השיא של האבטלה בארץ היה 7.9%. בארצות הברית שבה הממשל פתח את פורט נוקס בשביל לחלק כסף לכל מי שמילל מספיק חזק, אומרים תודה על כך ששיעור האבטלה התיצב על 10%, ובגוש היורו האבטלה היא גם 10%, בבריטניה שנמצאת מחוץ לגוש היורו, האבטלה היא 7.9%.

אז מה אפשר להסיק מהניסוי הזה?

  • לא לעשות כלום יכולה להיות אופציה מצוינת, במיוחד כאשר לא ברור מה קורה.
  • מי שניהל מדיניות תקציבית מאוזנת לפני המשבר צלח אותו יותר בקלות. ישראל, בריטניה, גרמניה, כבר בדרך אל מחוץ למשבר -בארצות הברית, יוון וספרד עדיין מחפשים את האור שבקצה המנהרה. כשיש לך בסיס טוב, אתה יכול לעשות דברים מטופשים כמו קניית הבנקים הכושלים שעשתה בריטניה, בלי להפגע מזה בצורה יותר מדי חמורה.
  • הארופאים לא קיבלו כלום בתמורה ל"סוציאל דמוקרטיה" שלהם. לכאורה היא היתה אמורה להגן עליהם ממשברים בזכות הניהול המרכזי אבל בפועל רמות האבטלה הן זהות לאלו של ארצות הברית ה"קפיטליסטית" ובעוד שאזרחי ארצות הברית נהנו מאבטלה נמוכה בשנים הקודמות, וסביר להניח שיחזרו להנות ממנה בשנים הבאות, רוב מדינות אירופה לא הגיעו לאותן רמות בהבדל של לפחות 3%, אז מה בדיוק הרווח מניהול מדיניות סוציאל דמוקרטית אם בסופו של דבר האדם הפשוט לא יכול למצוא עבודה?

האם הסוציאל דמוקרטים יכולים להצביע גם על הצלחות שנובעות ממדיניות כזו?