קטגוריה: כלכלה

house of cards – תוכנית תיעודית על תולדות משבר הסאבפריים

האמריקאים האלו, כשהם רוצים, הם יודעים לעשות תוכניות טלביזיה מצוינות. House of cards היא תוכנית תיעודית של דיוויד פאבר מרשת CNBC על תולדות והתפתחות משבר הסאבריים המתוארים בעזרת ראיונות עם אנשים שפתאום היו במצב בו יכלו לקנות בית מחוץ לשכונת העוני שלהם, האנשים שהלוו להם את הכסף, האנשים שיצרו מההלואות אגרות חוב שאיפשרו מלכתחילה את ההלוואות, האנשים שחזו שזו בועה ועשו מזה מיליונים והאנשים מחוץ לארצות הברית שהתפתו להשקיע באגרות החוב ויאלצו לשלם על כך במשך שנים.

זמין בהולו, שזה כמובן אומר שתאלצו להשתמש בטורנט או בפרוקסי האמריקאי הקרוב לביתכם. (למה לכל הרוחות NBC צריכה להגן גיאוגרפית על סרטים שהיא עצמה יצרה, אין לי שום מושג)

נכון להיום ריבית בנק ישראל אינה רלוונטית

הריבית של בנק ישראל היא הריבית אותה מעניק בנק ישראל על הכספים שבנקים מפקידים אצלו (נדמה לי שרק ליום אחד). באופן עקרוני הריבית משמשת את הבנק לוויסות כמות הכסף ה"חופשית" במשק. כאשר הבנק מעלה את הריבית זה מתוך מחשבה שלבנקים המסחריים יהיה משתלם יותר לשים את הכסף אצלו מאשר לבזבז ובכך לנסות לעצור אינפלציה שנובעת בדרך כלל מעודף כסף זמין. כאשר הבנק מוריד את הריבית הוא בעצם מנסה להגדיל את כמות הכסף הזמינה, בדרך כלל בכדי להלחם במיתון על ידי הגדלת המוטיבציה של בנקים להלוות את הכסף*.

זה מאוד נחמד בתיאוריה כאשר הבנקים הם הגורם המלווה הגדול במשק, אבל רפורמת בכר העבירה הרבה מאוד כסף משליטת הבנקים לשליטת בתי השקעות וחברות ביטוח. הגופים האלו לא נהנים מהפריבילגיה של הפקדת כספים אצל בנק ישראל ובאפשרותם או לקנות ניירות ערך או להפקיד בפקמ בבנקים.

מאחר ובפקם הריבית היא אפסית, בתקופה בה המניות לא הולכות לשום מקום ואי אפשר לדעת אילו חברות יחזיקו מעמד מספיק זמן בכדי לשלם את החוב למחזיקי איגרות החוב, הנכס הסולידי ביותר להשקעה הוא איגרות חוב ממשלתיות והסולידי מביניהן הוא המקמ. לכן בחודש וחצי האחרונים איגרות החוב האלו נמצאות בעליה מטיאורית כאשר אגרות החוב לטווח ארוך עלו ב7% והמקמים עלו ב1.5%.

נכון להיום מי שקונה מקמ לשנה מקבל ריבית של 1.7% כאשר הריבית של בנק ישראל כרגע היא 2.5%. בשביל לקבל ריבית כזו באגרות חוב ממשלתיות צריך להשקיע באיגרות חוב לטווח של לפחות שנתיים (שעליהן יש עמלה יותר גבוהה מזו של המקמ). המסקנה המתבקש היא שנכון להיום המשקיעים כל כך סולדים מסיכון שהם מסתפקים ברווח הרבה יותר נמוך מזה שבנק ישראל חושב שסביר שמשקיע סולידי יקבל. אם רווח כל כך נמוך לא גורם למשקיעים להגדיל את הסיכון ודאי שהורדת ריבית קטנה לא תשנה דבר מאחר שלבנקים עדיין יהיה יותר משתלם לשים את הכסף הנזיל שלהם בבנק ישראל במקום להשתמש בו להשקעה.

התוצאה של כל הדיון הזה היא שאם בנק ישראל רוצה להיות רלוונטי הוא צריך להוריד את הריבית לרמה שהשוק מצפה לה – כלומר 1.5 או 1.75% (למעשה הוא היה צריך להוריד ריבית כבר לפני שבוע או שבועיים). רק הורדת ריבית כזו תוכל לשחרר עוד כסף להשקעות.

*בלי קשר לדעות על המדיניות של ביבי, לדעתי ההצלחה הגדולה ביותר שלו היתה הבאתו של פישר למשרת הנגיד. פישר הוריד את הריבית של בנק ישראל למרות הרבה אנשים שצעקו שזה מטורף וצריך לתת לו הרבה קרדיט על הצמיחה בשנים האחרונות.

עוד מחשבה טורדנית על הפרסום של מרכז אדוה – האם אירופה באמת צמחה ביותר מ60%?

כל מי שטיפה מנסה לעקוב אחרי הכלכלה העולמית יודע שבעוד שאירלנד צמחה בקצב גבוה בשנים האחרונות, הרי הצמיחה הכוללת של הכלכלה האירופאית מקרטעת בגלל שמדינות כמו אירלנד צריכות "לסחוב" סרבני צמיחה כמו איטליה וצרפת. לכן הנתונים של מרכז אדוה (ניתן לראות פה) שאירופה צמחה ב60% בתשע שנים, או ביותר מ5.3% בשנה הם נורא מפתיעים.

פה כמובן צריך לשאול מהי אירופה שאליה מתיחסים במרכז אדוה? האם היא כוללת רק את מדינות היורו או שגם את בריטניה?. נתוני הבנק הארופאי מצביעים על כך שהצמיחה ב7 השנים משנת 2000 עד וכולל 2006 היתה בסביבות 2% בשנה ובסך הכל כ 20% במדינות היורו. האם בריטניה לבדה צמחה בקצב שיכפר על הצמיחה האיטית של יתר המדינות? לפחות לפי המסמך הזה מאז 2003 הצמיחה בבריטניה לא היתה גבוהה יותר מ3.5%.