קטגוריה: חוק

צריך להעזר בעורך דין בשביל להשתמש בקוד פתוח

נראה לי שאחת הבעיות שנגרמות על ידי העובדה שכל אדם שני יוצר תוכן היא שיוצרי התוכן לא ממש טורחים לנסות להבין את החוקים המסדירים את הזכויות שלהם על היצירה שלהם ובמקום לעשות החלטה מודעת לגבי זכויות השימוש שהם מעניקים ביצירות שלהם, הם פשוט משתמשים במה שהשכן שלהם השתמש בלי להבין בהכרח את הסיבות והאם אותן סיבות חלות על היצירה שלהם.

כאשר נוצרת יצירה חדשה, בין אם היא רומן בעל אלף עמודים או רשימת מכולת, זכויות היוצרים שייכים למחבר ואיש אינו רשאי להעתיק את היצירה ללא רשותו, דבר שבאופן מעשי בדרך כלל אומר שלא ניתן לעשות שימוש ביצירה ללא אישורו. זה נכון בכל מקרה פרט למצב בו ההעתק של היצירה מתבצע כחלק מיצירה "גדולה יותר".

אבל לפעמים היוצר מעונין לוותר על חלק מהזכויות שמגיעות לו לפי החוק ורוצה לתת לאנשים אחרים את הזכות לשכפל, להפיץ, לשנות או להשתמש ביצירה ללא צורך לקבל ממנו אישור. לצורך זה היוצר, כאשר הוא מפיץ את היצירה, מצרף לה רישיון שימוש המסביר באילו תנאים הוא מרשה להשתמש ביצירה. יש הרבה מאוד רשיונות סטנדרטיים שניתן להשתמש בהם ואמורים לחסוך את כאב הראש שבכתיבת מסמך שהוא בסופו של דבר מסמך משפטי וצריך להיות מנוסח בשפה ברורה מספיק בשביל שיהיה לו תוקף אמיתי – קיים רשיון הBSD שלמעשה מוותר על כל הזכויות שיש ליוצר ואוסף גדול של רשיונות אחרים שמוותרים על חלק מההגנות החוקיות בתנאים מאוד מסוימים, למשל רשיון הGPL המשמש בעיקר לתוכנות מאפשר שימוש, שינוי והפצה כל עוד ההפצה מכילה את קוד המקור של כל התוכנה, בעוד שרישיון הMPL דומה לGPL אבל מחייב הפצה של קוד המקור רק עבור קבצים ששונו (כלומר אם נוספו קבצים חדשים אין שום חובה להפיץ את הקוד שלהם). ריבוי הרשיונות מחייב את היוצר הבנה בהם בשביל שיוכל לבחור את הרישיון המתאים ביותר לצרכיו, כלומר יכולת קריאה וניתוח של מסמכים משפטיים.

כמובן שלא רק היוצר צריך לשלוט באספקטים החוקיים של הרישיון, אלא גם המשתמשים צריכים להבין את המגבלות שתחתן מותר להם להשתמש ביצירה, בכדי לא לעבור על החוק. הבעיה היא שגם אם זה סביר להניח שהיוצר ישקיע את המאמץ הנדרש בשביל להבין את השפה העורך-דינית של הרשיונות בשביל לבחור את המתאים ביותר עבורו, קשה לצפות שכל משתמש, במיוחד אם היצירה מיועדת לשימושו של "כל אחד", יקרא ויבין את הרשיונות.

דוגמא מהחיים לחוסר ההבנה בפועל של רשיונות השימוש. תומר ושרית התלוננו כנגד החברה של אדם שוב – refresh content, שהם מפרים את רישיון הGPL בהתקנות הוורדפרס המשמשות אותם מאחר והם לא מציגים קישורים לאתר של וורדפרס, ולא נותנים קרדיט לשרית על התרגום של תבנית.

למעשה התלונות האלו מבוססות על תפיסה מוטעת של החובות הנגזרים מהרישיונות שתחתן מופצות התוכנות הרלוונטיות. הקישור לאתר של וורדפרס הוא חלק מהקוד של וורדפרס שמופץ תחת רשיון הGPL. רשיון הGPL מאפשר לך לעשות כל שינוי שהוא בתוכנה כל עוד אתה מפיץ אותו אם אתה מפיץ את התוכנה. מאחר שלא הופצה במקרה הזה שום תוכנה (לפחות עוד לא שמעתי על אדם שטוען שגלישה לאתר מהווה הפצה של התוכנה שלו) גם לא היתה שום עברה על הרשיון ולמעשה גם אם היתה מופצת הגירסא ללא הקישור היא עדיין היתה עומדת בתנאי הרישיון.

ענין הקרדיט יותר מורכב. התבנית עליה מדובר מופצת תחת רשיון common creative by attribution 2.5 המחייב קרדיט ליוצר. הרשיון הזה נועד לשימוש בהפצה והצגה של תמונות, אודיו, וידאו, וטקסט ולא בהכרח מתאים לתוכנה. יש שתי דרכים שבהן הרישיון יכול להיות רלבנטי לגבי תבניות וורדפרס, האחת כל הצגה של קוד המקור צריכה להיות כפופה לתנאי הרשיון והשניה היא שהשימוש באלמנטים הגרפים של התבנית כפוף לתנאי הרשיוןן. ברור ששימוש בתבנית באתר אינו מהווה הצגה של הקוד שלה ולכן התנאי הראשון לא רלבנטי, ואם מחליפים את כל האלמנטים הגרפיים של התבנית גם השני לא רלבנטי. מי שיגלוש דרך הקישורים של שרית יראה שאין אפילו דמיון קלוש בין התבנית המקורית לבין מה שמוצג באתרים של refresh.

ועדיין נשאר ענין הקרדיט לעצם התרגום של שרית. הנושא לחלוטין לא ברור מאחר ששרית עצמה לא ציינה בשום מקום תחת איזה רישיון היא משחררת את השינויים שלה. אם השינויים שלה כוללים קבצים חדשים, מאחר שהיא לא אישרה במפורש שימוש בהם, בכלל לא ברור האם מותר להשתמש בהם ללא אישור מפורש ממנה. אם היא רק עשתה שינויים בקבצים אז בכלל לא ברור שמגיע לה קרדיט מאחר שהרישיון בא להגן על זכויות היוצר המקורי ולא על הזכויות של מי שמשנה את היצירה ונאמר במפורש "You may not offer or impose any terms on the Work that restrict the terms of this License" ולכן שרית לא יכולה לתבוע לקבל קרדיט מאחר שזו במפורש הגבלה נוספת על השימוש ביצירה.

מוסרי השכל אפשריים:

  • לא כל דבר שהוא בגדר נימוס בסיסי מגובה על ידי חוק (ואולי טוב שכך)
  • אם יש לך עסק שרוצה לעשות שימוש בקוד פתוח למה שלא תבקש יעוץ מעורך דין שמתמחה בכך ויסביר לך מה מותר ואסור לעשות תחת כל הרשיונות השונים
  • אם יש לך עסק שרוצה לעשות שימוש בתוכנות קוד פתוח קטנות, למה שלא תשלם עבור רשיון שימוש? סביר להניח שזה יצא יותר זול מעורך דין וזה הרבה יותר נחמד ליוצר מסתם קבלת קרדיט (ואז גם יש לך מעט זכות מוסרית לשאול את היוצר שאלות ולמחוק קישורים…)
  • אם אתה מפתח תוכנת קוד פתוח תשתדל להשתמש ברשיון שגם אמא שלך תבין את המשמעויות שלו. במקרה של תבניות וורדפרס, במקום כל הקללות של הcreative commons סביר להניח שאפשר לכתוב משפט כמו "תעשו עם זה מה שבראש שלכם כל עוד יוצג הקישור לאתר שלי".

הארות בשוליים:

  • אני נותן יעוץ בנושאי וורדפרס לrefresh
  • אני לא עורך דין ולא מתחייב על נכונות הניתוח שלי במיוחד לגבי הCreative Commons, אם זה נושא שמאוד חשוב לכם התיעצו עם עורך דין אמיתי.

בYES מאמינים בחווית ספאם גדולה מהחיים

מסתבר שמעשה אימהות סימן לבנות ואם בזק מרגישה נוח לשלוח ספאם, למה שחברת הבת שלה YES, לא תשלח ספאם גם כן? ואפילו תשתמש באותם שירותי ספאם מבית הומלס. רק בקשה קטנה יש לי מכל חברות תאגיד בזק – אנא המשיכו לשלוח לי ספאם, הרי החוק למניעת ספאם עומד לעבור בכנסת (יחליף את חוק מאגרי המידע האימפוטנטי הנוכחי) ואני גר מספיק קרוב לבית המשפט בשביל שהרדיפה אחרי האלף שקל שתצטרכו לשלם לי לא תכביד עלי יותר מדי.

זו גם הזדמנות לעדכן מה קרה בסיבוב הקודם נגד בזק. למרות שאנשי בזק הבטיחו לברר האם הם שלחו את הספאם (הרי זה ממש לא יתכן ….), הם לא חזרו אלי. גם הגשתי תלונה במשטרה כנגד בזק, הומלס וחברת web3, אבל עד עכשיו כמובן שכלום לא קרה, ואני מניח שזה יהיה בזבוז זמן מצידי אפילו לנסות לברר למה (כלומר מה התירוץ הרשמי).

מנהלת פורום לשעבר בוואלה תשלם מאה אלף שקל פיצויים על פירסומים המכילים לשון הרע בפורום

100 אלף שקל פיצויים על לשון הרע ו-20 אלף שקל תשלום הוצאות משפטיות נפסקו לטובת וטרינר עיריית הוד השרון השותף בחווה לגידול ורביית קופים במושב מזור. דוברת האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים חוייבה לפצותו לאחר שבפורום זכויות בעלי החיים שהיא מנהלת באתר וואלה יוחסו לווטרינר מעשי שחיתות ומתן שוחד ועבודתו הושוותה למעשי הנאצים. – מתוך דה-מרקר.

אם אני מבין נכון זהו גזר דין למעשה שקרה ב2003 כאשר פסק הדין ניתן לפני כמעט שנה. מקריאת פסק הדין אפשר לראות שהשופטת נתנה משקל לא רק להתבטאויות של הנתבעת בפורום אלא גם לעובדה שהיא לא טרחה לסנן התבטאויות דיבתיות של אנשים אחרים.

השאלה המענינת היא האם בעקבות גזר הדין הזה יהיו יותר מקרים בהם מנהלי פורומים יהיו צד לתביעות דיבה ולא רק הכותבים והאתרים (לפי מכתב עורך הדין בייגרגייטס, התשובה היא כן) והאם מישהו יטרח לספר להם על כך ולהבטיח סוג כלשהו של הגנה עליהם (מנהלי הפורומים למיטב ידיעתי עושים זאת על בסיס התנדבותי ללא כל תשלום כספי מצד האתר המארח אותם).