שוב קיבלנו נאום תוכחה כנגד התקשורת הישראלית. הפעם , להבדיל ממקרה קצב, הנאום לא היה רגשני בצורה מופרזת ולהפתעתי לווה בעדויות פיזיות ממשיות במקום להסתפק בהטחת האשמות כללית.

לפי אסתרינה העיתונות עסקה בשלושה שקרים לבנים בשביל להכפיש אותה במכוון:

1. כאשר העיתונות דיווחה על כך שאסתרינה לא מסוגלת לעבוד יותר מ4 שעות ביום היא לא טרחה לציין שמדובר באישור של רופא תעסוקתי וההקשר הנכון של המשפט הוא "היא לא מסוגלת לעבוד יותר מ4 שעות ביום במשך 12 החודשים הבאים". המשפט נכתב במסמך שהוצא בשנת 2000.
2. לאסתרינה אכן אין תואר שני. כל מה שהיא עשתה זה ללמוד לתואר שני, תואר שהיא לא הצליחה לסיים בעקבות תאונת הדרכים שבגללה נוצר סעיף 1.
3. לאסתרינה אין תואר ראשון מבר אילן. אם אני זוכר נכון הכותרת בYNET היתה "בבר אילן לא מכירים את אסתרינה". אם זה נכון שבבר אילן לא מכירים את אסתרינה, סימן שיש להם בעיה רצינית ביותר במערכת המיחשוב מאחר שאסתרינה נופפה בתעודת סיום של לימודי תעודה באחד מתחומי הכלכלה שהיא קיבלה מבר-אילן. בעצם גם תואר ראשון יש לה, רק שלא מבר אילן.

השאלה היא לא האם אסתרינה שיקרה באופן מהותי ולא האם השקרים שלה היו מכוונים או תוצאה של טעות תמימה וגם לא האם לנוכח כל הפרטים האלו היא ראויה להיות שרה. השאלה היא האם לעיתונות הישראלית יש חובה מינימלית להביא לידיעת הציבור את כל הפרטים, ולא רק את הפרטים המשרתים את הנטיה הציבורית באותו זמן.

כמובן שיתכן שבעוד יומיים יתברר שהמסמכים בהם אסתרינה נופפה היו מזויפים, ואז לא אוכל למצוא מקום מספיק נמוך בשביל לקבור את עצמי.

נ.ב.

עושה רושם שאנשי התקשורת לא למדו הרבה מנאום קצב. מי שלא זוכר באותו נאום גדי סוכניק התבלבל וחשב שמסיבת העיתונאים היא שלו במקום של קצב והתחיל להתווכח עימו. אצל אסתרינה הטון היה חלש יותר אבל אי אפשר היה שלא לשמוע את העיתונאים מתפרצים לתוך דבריה.