מוזיאון ישראל הוא ממש מקום נחמד אבל בגדול לא ממש מצאתי סיבה לשלוף מצלמה עד שהגעתי למיצג של אש רוח אדמה ואוויר שהכיל ארבעה פסלים/בובות פשוט מדהימים. מאחר שלא רציתי להסתבך עם זרועות החוק שאלתי את האישה שהשגישה על התצוגה האם מותר לצלם. למה בדיוק ציפיתי שהיא תגיד כן אין לי שום מושג, אבל הסיבה שהיא נתנה ש"אסור לצלם בגלל זכויות יוצרים" מצחיקה אותי עד עכשיו. כנראה בגלל שהייתי נחמד ולא ניסיתי להסביר לה שזכיות יוצרים חלות לגבי הפצה ולא לגבי שכפול לצריכה עצמית, היא נידבה את המידע שבקומה למעלה יש פסל יפה שאותות כן ניתן לצלם. כשעליתי למעלה הבנתי מיד למה היא אהבה את הפסל – הפסל הוא של כושי בגובה 4 מטר עם … באורך מטר.

גם במיצג האורקולי במגדל דוד אסור לצלם. כמובן שאני הייתי היחידי שצילם מספיק קרוב לאחד מהאנשים המפעילים את המקום בשביל לקבל הערה על כך וכל יתר האנשים צלמו כי הם כלל לא ידעו שאסור…. למעשה כלל לא היה אפשרי לצלם מאחר שמופע משתרע ממש לאורך כל החומה וזה פשוט גדול מדי בשביל צילום טוב מהמרחק הקצר יחסית בו היו מקומות הישיבה יחסית לחומה.

המיצג באופן כללי מרשים ויזואלית, אבל הוא עולה 50 שקל ואני לא רואה את הצידוק לשלם עליו יותר מאשר על כרטיס קולנוע ומהמוזיאון ששילתי עליו בערך אותו סכום נהנתי הרבה יותר.

כמה קשה להגיע מהתחנה המרכזית של ירושלים למוזיאון ישראל? אם מסתמכים על אגד אז קשה מאוד. ביציאה ובכניסה לתחנה כמובן שאין שום מודיעין (יש שמועה על קיומו של מודיעין בקומה האחרונה, אבל למה מישהו שרוצה לנסוע בתוך ירושלים ירצה לעלות אליה?) ונהגי האוטובוס שאתה מנסה לשאול לא יודעים איזה קו מגיע למקום הנידח בו נימצא מוזיאון ישראל, או לא יודעים איפה התחנה שלו …..

אחרי שבשיטת הניסוי והתהייה אתה מגיע לתחנה שעליה ניצב שלט המכריז על הקו המבוקש אין בו שום מפה ושום אינדיקצה מה התדירות. מאחר שהאוטובוס לא מגיע אחרי יותר מ15 דקות אתה שוקל לקחת קו אחר, אבל נכון שכבר אמרתי שאין מפה?

(לתל אביבי שכמוני זה פתאום נורא מוזר שאין עובדים זרים המחכים ביחד איתך בתחנת אוטובוס…. אולי באמת הם לא אוהבים זרים)