המוסד האחרון שנפל קורבן למשבר הכלכלי הוא מירב ארלוזורוב שהתעוררה היום ובמקום להגיע למסדר הבוקר הקטן של כיתת השוקחופשיסטים, דידתה הלומת שינה לרחבת המסדרים הענקית של אוגדת "הממשלה תסדר".

ארלוזורוב פרסמה היום מאמר בשבח הלאמת הבנקים הישראלים ב1983 (בעקבות משבר ויסות המניות). היא כותבת בין היתר

חישובים שנעשו במשך השנים קבעו כי בסופו של דבר מדינת ישראל לא הפסידה הרבה מהצלת הבנקים בעקבות פרשת ויסות המניות, משום שדיווידנדים שחילקו הבנקים לאורך השנים והכנסות שהיו ממכירה מחודשת של הבנקים (הפרטתם) כיסו חלק לא קטן מההשקעה.

זהו טיעון שדי חוזר על עצמו בכל פעם שפוליטיקאי מרגיש צורך לתרץ את הזרמת הכספים לבנקים בשביל להציל אותם במשבר הנוכחי, אבל זהו טיעון מטופש ביותר. אם הממשלה היא מאין בנקאי השקעות שמבצע השקעות בשביל הרווח, צריכה להשאל השאלה האם ההשקעות של המדינה הן ההשקעות הריווחיות ביותר שהיה ניתן לעשות עם אותה כמות כסף. אני יכול להעלות בדעתי מספר השקעות הרבה יותר ריווחיות בתקופת הזמן הרלוונטית:

• מיקרוסופט, יאהו או גוגל – לא ממש חשוב איזו מהן אבל כל אחת בזמנה לא היתה בגדר השקעה סתמית ועל כל אחת מהן יש רווח של לפחות 100%
• בכלל השקעה במדד הנאסדק או הדאו גונס בתקופה של עד לפני שנה היתה נותנת תשואה יותר טובה.
• ובארץ – טבע, אמדוקס, קומברס וצ'קפוינט, איזה רווח יכל להיות למדינה מהשקעה במניות שלהן?

כן, יש טיעונים שלידם הטיעון "אם המדינה לא תיתן כסף לבנקאים העשירים יבוא הזאב ויטרוף את כולנו" נשמע פתאום הגיוני לחלוטין.

ביום בו הממשל האמריקאני הביא לאישור הקונגרס את חבילת הסיוע שמתרכזת בקניית נכסים מסיבית, היה ברור שתוכנית דומה תגיע לארץ. ביום בו ממשלות אירופאיות התחילו להלאים או לקנות חלקים מהבנקים שלהן זה נהיה ברור שהתערבות ממשלתית בשוק ההון בישראל היא ענין של ימים ולא של שבועות. ביום בו מירב ארלוזורוב כותבת מאמר שמציע לממשלה להזרים כסף לקרנות הפנסיה זה הופך להיות ברור שהסיבה היחידה שהממשלה לא התערבה עדיין היא שעובדי משרד האוצר בחופשת החג.

אני לא אבזבז את הזמן של הקוראים לחזור ולכתוב למה זה דפוק מוסרית להציל את המניות או אגרות החוב של הטייקונים הגדולים, שלמעשה אומר הזרמת כסף ישירות לחשבונות הבנק שלהם, ואסתפק בהסבר למה זה דפוק מוסרית להציל את התשואות של קרנות הפנסיה

קרנות הפנסיה הן מכשיר השקעה ארוך טווח ולא הגיוני לבדוק של התשואה שלהן לאורך טווח קצר. בתור מדד לתשואה אני אשתמש במדד המעוף למרות שהרבה יותר הגיוני להניח שקרנות הפנסיה משקיעות את רוב הכסף שלהן באגרות חוב ממשלתיות לסוגיהן.

כרגע מדד המעוף עומד על שער של בערך 750, ירידה של בערך 37% מהשיא שהושג בתחילת השנה. נשמע נורא, אבל זהו אותו שער של המעוף לפני קצת יותר משנתיים, ואם נסתכל טיפה יותר רחוק לעבר זהו שער שהוא כמעט כפול משער המעוף ב2003. כלומר עבור החברים הותיקים של קרן הפנסיה שאותם ארלוזורוב רוצה להציל, גם אחרי הנפילה האחרונה, התשואה המצטברת של חמש השנים האחרונות כנראה תהיה חיובית.

ובואו ניזכר מי הם אותם חברים ותיקים בקרנות הפנסיה. חלק הארי של הכספים בקרן שייכים לאנשים שמרוויחים הרבה יחסית (מאחר שההפקדה היא בדרך כלל יחסית לשכר)  ולא תמצאו בין חברי הקרנות את שתכרי השכר הנמוך שפשוט אין להם כסף להפריש לפנסיה ואפילו לא את עובדי המגזר הציבורי שהממשלה משלמת את הפנסיה שלהם. אז נכון שלהעביר כסף מהמיסים שלנו למבוגרים שבין חברי המעמד הבינוני הגבוה זה יותר ראוי מחילוץ הטייקונים, אבל מישהו צריך אולי לשאול את השאלה הפשוטה – אם זה כל כך ראוי להציל אץ כספם של הפנסיונרים, האם לא עדיף להעביר כסף לאנשים שנמצאים במצב גרוע יותר ופשוט להגדיל את קצבאות הזקנה?