עו"ד חיים רביה כותב שגוגל לא באמת בגדה בבלוגר שלכלך על חברי ועד שערי תקוה כאשר מסרה את כתובת הIP שלו. קטונתי מלהתוכח איתו משפטית אבל גם במקרה הטוב ביותר ההתנהגות של גוגל נופלת לקטגורית הכשר אבל מסריח.
רק לפני פחות משבועיים ניתנה פסיקה שמנעה מסירה של כתובת IP של גולש בעקבות התנגדות עיקשת של YNET, גוף שהוא הרבה יותר עני מגוגל. כנראה שYNET חשבו שפסיקה כזו עלולה לסכן את מעמד הפורומים שלהם. גוגל לעומת זאת כנראה שלא מאמינים שחשיפת כתובת IP תמנה מבלוגרים לפתוח בלוג בblogger.
הצורה והתנאים בהם גוגל נכנעה לתובעים (לא היתה פסיקה של השופט אלא הסכמה בין הצדדים) לא משדרים לי סימנים שהיה להם אכפת יותר מדי. לבלוגר נתנו שלושה ימים להביע התנגדות לחשיפת הIP. שלושה ימים! כאשר אני קיבלתי מכתב איום מנומס מעורכי דין של עירית הרצליה שיעצו לי לשלם את דוחות החניה שלי, ניתנה לי ערכה של שבוע ואז היה מדובר ב200 שקל בעוד שבמקרה הזה מדובר בתביעה של 300,000. האם עורכי הדין של גוגל באמת האמינו שתוך 72 שעות אדם שאינו משפטן יכול לנסח התנגדות בלשון המשפטית הדרושה בשביל להתנגד לחשיפת הIP? אני לא מאמין שקיים עורך דין כל כך תמים. 72 שעות מספיקות בקושי למציאת עורך דין שיסכים ליצג אותך.
ומה בדיוק בער לגוגל להגיע להסכמה? blogger הוא שירות שמופעל על ידי גוגל העולמית, ומאוד סביר להניח שלמרות המאמצים של השופט אברהם הימן החוק הישראלי לא חל עליה, אז מה בדיוק היה הלחץ להגיע להסכמה? האם עורכי הדין של התובעים יכלו להראות את הנתיב המשפטי בו ניתן להחיל את החוק הישראלי על חברה לא ישראלית?
אבל נסיון ההטעיה של החברה (לפי הצהרת הדובר) כאילו היתה פסיקה שחייבה את גוגל למסור את הכתובת, במקום הסדר פשרה, הוא השיא בהתנהגות המוזרה של גוגל במקרה הזה.