האם יתכן שאני באמת בלוגר פוליטי מוביל? אם כתבו את זה באתר של הגארדיאן ודאי שזה נכון!. (מי שלא מכיר המאמר מתיחס לסקר הבחירות של אורי קציר)

את המאמר כתבה ליסה גולדמן שהיא, לא נעים לומר, תושבת תל אביב. האם באמת הטיפול בעולים במדינה התדרדר כל כך שהפסיקו ללמד אותם עברית, או שאולי זו סתם עבודה עיתונאית רשלנית האופינית לגרדיאן שבו נהוג קודם להחליט על המסקנה ואז לכתוב טקסט שמתאים לה?

האם באמת נחוץ יותר מיום של מעקב אחרי גרייפס או האוגדן או כל אגרגטור אחר של בלוגים בכדי להבין שאותם הבלוגרים לא משקפים את הבלוגוספירה שבגדול לא מתעסקת בבחירות (דבר שנדמה לי משקף את חוסר הענין האמוציונלי הכללי בבחירות האלו) וזה עוד לפני שמדברים על עשרות אלפי הבלוגרים של ישרא ותפוז שגם אם היו רוצים להצביע בטח לא ידעו כלל על קיומו ,ויותר מזה שהיתה התגיסות של "בלוגרים" בכדי לנצח בסקר הזה בשביל להראות שלמפלגה שלהם יש יותר גדול בבלוגוספירה ולכן הוא משקף עוד פחות ממה שהוא היה משקף גם ככה.

ולמה אני מתעצבן? אין לי מושג. אולי הגיע הזמן שאני באמת אצדיק את התואר החדש שלי ואכתוב פוסט פוליטי.

בארצות הברית הכל יותר גדול – המדינה גדולה יותר, האנשים גדולים יותר, בניני המגורים גבוהים יותר, הכבישים רחבים יותר, הגוקים גדולים יותר והשחיתות, כשיש, גם היא גדולה יותר.

אנחנו מתרעמים כאשר קולות בכנסת נקנים תמורת אוטו, או תקציבים למטרות איזוטריות שלפעמים מקדמות את בני ביתו של חבר כנסת מסוים, אבל נדמה לי שעוד לא קרה שמישהו מכר מקום בכנסת תמורת כסף.

גם האמריקאים כנראה לא ממש חשבו שזה אפשרי, אבל מושל מדינת אילינוי שצריך לבחור מי יחליף את ברק אובמה בתור נציג המדינה בסנאט של ארצות הברית, מואשם בכך שהוא ניסה לבצע מאין מכירה פומבית למשרה*. אם היו קוראים לו אריה דרעי הוא בטח היה טוען בחקירה שבסך הכל הוא ניסה לאזן את תקציב המדינה במיתון הנוכחי…..

* אין לי חשק להתעמק בחוקה האמריקאית, אבל אני מניח שזה ההליך עד לקביעת בחירות כאשר לעיתים הענין נדחה עד לתאריך הבחירות הקרוב (בארצות הברית יש בחירות כל שנתיים)