משום מה אנשים ממשיכים לטעון בתגובות למאמר הקודם שליריב חבוט לא היתה בררה אלא להסיר את הבלוג של רפונזל, אבל משום מה לא מנסים לגבות את הטענות שלהם בעובדות. אומנם המצב החוקי הנוכחי בנוי על תקדימים שלא בטוח עד כמה משמעותם ברורה ורלבנטית למקרה של רפונזל אבל יש מאיפה ללמוד על הכיוון אליו כנראה תלך החקיקה.

על המסמך הזה תזכיר חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ו-2005 כנראה יהיו מבוססים החוקים והתקנות שיסדירו את אחריותם המשפטית של נותני השירותים למיניהם באינטרנט הישראלי. עורך הדין חיים רביה לא מתלהב מהחוק המוצע וכותב "סעיף 14 לתזכיר החוק מקנה חסינות לספק שירותי אירוח בגין מידע מעוול שפירסם צד שלישי. בלשונו המסורבלת של התזכיר, ספק שירותי אירוח הוא "ספק המספק שירות שמהותו היא איחסון של מידע המסופק על ידי מנויי השירות על שרתי המחשב שלו או מתן פומבי למידע שתוכנו חובר על ידי אחר באתר האינטרנט שלו…". ספק זה יזכה לחסינות אם יפעל על פי הליך של הודעה והסרה, המקיים שורה של תנאים: על הספק להסיר את המידע לאחר שיקבל הודעה ממי שטוען כי הפצת התוכן מהווה עולה כלפיו, כי המידע קיים במחשביו של הספק וכי בכוונתו לנקוט בהליכים משפטיים נגד מחבר המידע. על הספק להודיע למחבר המידע, "אם ניתן לאתרו באמצעים סבירים" אודות הסרת המידע. לבסוף, על הספק להחזיר את המידע למחשביו אם המחבר יודיע שהוא חולק על כך שתוכן המידע מהווה עוולה וכי בכוונתו להתדיין על כך עם מי שביקש לסלקו." (הדגשה שלי).

אני מקוה שאיש לא מתכוון לטעון שרפונזל המציאה את הסיפור על הביקור שלה במשטרה והגשת התלונה כנגד אותו אדם, לכן נראה שאם היתה ניתנת לה האפשרות בהחלט יתכן שהיא היתה מוכנה להתדין משפטית עם אותו אדם.

באופן אישי אני מבין את יריב חבוט, הרבה יותר קל לסתום פיות מלהילחם על חופש הביטוי של האנשים שמביאים לך פרנסה.

קודם כל והכי חשוב, מה שאני עומד לכתוב פה אין בו כדי לרמוז על כך שאני חושב שיריב או מישהו אחר יכל לעשות במודע (או גרם בשוגג) משהו שהיה מונע את ההתאבדות של רפונזל. מהכירותי עם אנשים שנמצאים במצב נפשי כמו של רפונזל מאוד קשה לשכנע אותם בטיעונים שנראים לאנשים "נורמליים" הגיוניים, אנשים כאלו חיים בעולם משלהם ונותנים פרשנות משלהם לדברים שלעיתים היא תלושה לחלוטין מהמציאות.

יריב חבוט החליט סוף סוך להשיב להאשמותיה של רפונזל כלפיו. נדמה לי שזו דוגמא מצוינת לפיתגם "סייג לחוכמה שתיקה", בזמן שהיא היתה בין החיים כנראה זה נראה מפחיד להתעמת עם אדם חד מחשבה ובעל לשון מושחזת, עכשיו כשהיא מתה ואינה יכולה לערער על העובדות המוצגות או על הפרשנות שלהן זה הרבה יותר קל. יריב, נראה לי שלטובתך אתה היה עדיף שתמשיך לשתוק.

ואולי אם ההסברים שיריב היה נותן היו מספקים אז המאמרון הזה לא היה נכתב בכלל, אבל אותי הם לחלוטין לא סיפקו

1. משתמע שיריב לא מעסיק עורך דין. במקום כמו ישרא בו מתבצעת הוצאת דיבה לפחות פעם ביום והפרת זכויות יוצרים פעם בשבוע זו התנהלות מאוד מוזרה
2. יריב, למרות שאין לו רקע משפטי הולם, מחליט האם צריך לכבד את הבקשה שנשלחה אליו ובאיזה אופן. למרות שאין שום פסיקה מתאימה בשום בית משפט ישראלי ולמרות שבמאמץ קל ביותר הוא יכל לגלות (אם לא ידע כבר) את שמה המלא של רפונזל ולהפנות את העורך דין אליה, הוא בוחר קודם למחוק ואחר כך לידע. בתגובות למאמר, עידן דורפמן מציין את תקדים הייד פארק, ויריב נתלה בו, למרות שלכאורה במשפט הייד פארק היה מדובר במגיב אנונימי בעוד שיריב ידע או יכל בקלות לדעת מי היתה רפונזל
3. לפי ההתנהלות שלו הפך יריב חבוט לאחראי על התכנים בישרא, במקום נותן שירותי איכסון
4. ואז רפונזל הפכה את הבלוג לפרטי. לכאורה היא עזבה את כיכר העיר, שכרה דירה מיריב, ישבה על כוס תה עם חברים קרובים וריכלה על מתכונים לעוגות, גנים לילדים ואנשים שהיא מתעבת במיוחד. למרות שלא היה מדובר בשטח ציבורי (אלא אם יש באגים בישרא) ולכן קשה לדמיין עילה לתביעת דיבה סבירה, יריב החליטה לצנזר גם את הבלוג הזה. זה דומה לכך שבעלי הדירה השכורה שלי ישימו מיקרופונים בדירה ויזרקו אותי ממנה אם אגיד שרצוי שאולמרט ימות, ללא שום פניה ממעורך דין או ממשטרה. פרטיות? כנראה לא בישרא.
5. אי אפשר להשתחרר מההרגשה שאם לא היה מדובר באישה פגועה נפשית שכנראה אין לה את היכולת למצוא עורך דין טוב להלחם על זכויותיה, והיותה שנואה על ידי הרבה בלוגרים אחרים, ההתנהלות היתה אחרת לגמרי.

והסיבה היחידה שכל זה בכלל נכתב היא אורגית ההתקרנפות בסגנון ה"אתה היית בסדר" בתגובות למאמר של יריב, אפילו אדם אחד שחושב אחרת אי אפשר למצוא שם.

1. חבל שלא חשבת לפנות אלי ולשאול אותי לפני שכתבת את ההאשמה הזאת, כי הרי אתה יודע איפה למצוא אותי.
   (מוזר בעיני מה הטעם בלכתוב משהו כה חמור ואז לכתוב – זה מה שהיא טוענת ואולי זה לא נכון. זה קצת לא אחראי.)אז קודם כל – לא פניתי ליריב בעניין האדם שכותב ברשימות כי זאת לא אחריותי. הפעולות שלו נבעו כנראה מפנייה חיצונית של גורם אחר.
   ובעניין הפרטי שלי – חד משמעית לא ביקשתי מיריב למחוק שום דבר, בטח לא את הבלוג כולו. כן החלפנו כמה מיילים בניסיון שלי להבין מה המדיניות שלו ואיפה אני עומד.
   אני מאוד מתנגד לזה שבעלי פלטפורמה יתערבו בחומר, ומחיקה זאת התערבות, ואני חושב שהיא צריכה לקרות רק במקרים קיצוניים מאוד בהן אין ברירה וקיימת סכנה ישירה לפרויקט כולו, או למפעיליו (התרשמתי שגם יריב פועל כך ומתוך שיקול דעת בריא). ובטח שלא הייתי פונה ודורש שימחקו בלוג של מישהו באתר אחר. לרב לא יכול לצאת משהו טוב מלסתום למישהו את הפה.
   מה שמעניין זה שלא עשיתי זאת (דרשתי מחיקה מיריב וכו’), אבל גם לשמועה שעשיתי זאת יש כוח.ובלי קשר – אין לי נגיעה שוטפת במה שמופיע או לא בעמוד הראשי של רשימות. זה קורה או כתוצאה מהתיישנות או שהכותב עצמו מחליט להוריד מהעמוד הראשי או בכלל.תגובה מאורי ב. — 29 מאי, 2006 בשעה 4:51 |(לערוך)

תודה שבחרת להגיב פה. יש לי מספר דברים להוסיף

1. לא פניתי אליך, לא פניתי אל מתי שמואלוף, לא פניתי לאדם המואשם ולא פניתי לבלוגרית. לא חשבתי שדעתי נחשבת, הרי אני סתם בלוגר מושתן שלא מתימר להיות כתב עיתון הרודף אחר האמת או כל אושיה אינטרנטית אחרת. אם אלו ה15 דקות שלי, אני מבקש הפחתת שליש על סמך התנהגות טובה עתידית.
2. לי אישית מאוד חשוב שהבהרת את הנקודה המשפטית, כי עלי עשה רושם שמדובר בסוג הכי גרוע של צנזורה, צנזורה עצמית.
3. אני משתדל שלא להאמין ליותר מ5% ממה שאני קורא באינטרנט, וגם זה רק בימים זוגיים. גם כאשר אנשים לא מתכוונים לשקר אז טעויות ניסוח והבנה עלולים ליצור רושם מוטעה לחלוטין. לכן לא התרשמתי יותר מדי מדברי אותה בלוגרית, אבל כאשר הזמן עבר וחלף ואותו אדם, שאני מניח שלא רק אני הצלחתי (אולי) לנחש מיהו, לא פרסם שום תגובה באמצעים העומדים לרשותו, התחלתי לשאול את עצמי האם אין אמת בטענות. אני מקווה בשביל אותו אדם שהוא יתעשת ויבין את הדינמיקה בעולם האינטרנט הגלובלי לפני שאדם אחר יחשוף את שמו במפורש באתר שמתארח מחוץ לתחומי מדינת ישראל.
4. בקשר לשליטה שלך בתוכן ברשימות, המצב כמו שאני מבין אותו הוא שיש ועדת קבלה לרשימות ולכן רשימות הוא בעצם סוג של מועדון סגור. במועדונים סגורים בדרך כלל יש ועדות קבלה, אבל יש גם הליכי הדחה. לא עולה על דעתי שאדם שישתמש ברשימות לפרסום תוכן פדופילי ימשיך לפרסם ברשימות, אז למה חומר אנטישמי כן? רק בגלל שחומר פדופילי אינו חוקי בעוד שחומר אנטישמי נופל תחת חוק כל כך נטול שיניים שאיש לא יהיה מסוגל לאכוף אותו?
5. ועדין עומד הענין של מתי שמואלוף האדם הגזען, לפחות עד שיבהיר את אירועי אותו לילה. קשה לי להאמין שאני אחראי באיזשהו אופן לכך שהמאמר ירד מהדף הראשי של רשימות, מספר קטן של שעות אחרי שעלה, וברור שלא חלה פה שום "התישנות". לאחר מכן המאמר נערך מחדש תוך כדי השמטת הקטעים האנטישמיים אבל שום הסבר לא הוסף אליו. האם שמואלוף פשוט לא מבין אנגלית ובכל זאת מפרסם טקסט מתוך FEED של אירגון אינדימדיה, שאין מה לעשות והוא כר פורה לחומר אנטישמי? או שאולי הוא אהב שהדברים (שהיו ציטוטים מהנאום של נשיא אירן) כוונו ליהודים אשכנזים בלבד?