הכותרת אינה טעות. אני יודע טוב מאוד שהבחירות האישיות כבר חלפו מזמן מהעולם, אבל בהרכבים האידאולוגיים והאישיים שהמפלגות מציעות אני ממש מתגעגע לאפשרות של פיצול קולות.

הבעיה שלי היא שבבחירות האלו אין במוצער מפלגות שהן בעד חופש אישי, דתי וכלכלי. מי שלא רוצה לשים עליך כיפה, רוצה לגנוב את הכסף שעבדת עבורו, או שתנהל את החיים שלך לפי מה שהמדינה קובעת שטוב בשבילה.

אז בסופו של דבר אני מצטמצם לשאלה איזו מפלגה תנהל את המדינה בצורה הטובה ביותר ולכן ההתלבטות היא בין האנשים שעשויים בפועל להיות ראש הממשלה הבא, כי ראש הממשלה הוא אומנם רק ראשון בין שווים, אבל לצורת ההתנהלות שלו יש השפעה על התפקוד של הממשלה כולה.

• ליברמן הוא פאשיסט. גם אם הוא האדם המתאים ביותר לניהול הממשלה אני לא אוכל להצביע עבורו
• ברק הוא בדיחה עצובה. כאילו לא הספיקה לו תקופת ראשות ממשלה שבטח תקנה לו את תואר ראש הממשלה הגרוע ביותר בהיסטוריה של המדינה, במבצע בעזה הוא הוכיח שהוא לא למד כלום מאז. האם באמת אף אחד לא סיפר לו שהמעבר המתוקשר למגדלי אקירוב לאשקלון שעלה המון כסף למשלם המיסים יראה עוד יותר רע כאשר הוא יחזור מאשקלון מיד אחרי הגראד האחרון שנופל שם. האם הוא כל כך טיפש שהוא לא מבין את זה, או שפשוט הוא לא ניצל את הזמן ללכת לקורס אינטלגנציה רגשית, כי חוסר היכולות שלו ליצור קשר ברמה האישית היה אחד מהדברים שעשו את הכהונה שלו לכל כך נוראית.
• ביבי מזיע. לביבי יש מזל שאחרי שהוא היה ראש ממשלה בא ברק אחרת הוא היה ראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות המדינה. להבדיל מברק, בתקופה שבה כיהן כשר אוצר ביבי עשה רושם כאילו שהוא הפיק את הלקחים ולמד להתנהל. הבעיה היא שאחרי שהוא עזב את ממשלת שרון בעקבות תוכנית ההתנתקות, הוא מיד החל לגלות סימנים של ביבי הישן שלא מסוגל לשמור על קור רח כאשר הוא נדרש לבצע החלטות חשובות.בצורה שבא אני רואה את הדברים, ביבי יכול להיות מספר 2 מצוין אם עומד מעליו מישהו שעוזר לו להתפקס על תחום מסוים, אבל הוא לא מוכן נפשית להיות מספר 1.

לליבני יש את החסרונות שלה – בעיני היא אפורה ודי נטולת כריזמה אבל כאשר מסתכלים על האלטרנטיבות רואים שהיא "המשחק היחידי בעיר". העובדה שפה ושם היא מדברת על סדר יום אזרחי כמו ברית הנישואים מוסיפה לה נקודות בעיני, כמו גם העמדות המדיניות הפשרניות שלה. אז נכון שהיא גוררת טינופות כמו מופז יחד איתה, אבל אם קדימה היתה מפלגה "מושלמת" הרי בכלל לא הייתי מתלבט.

תומכי תי"ם עיצבנו אותי על הבוקר ולכן אני מרגיש צורך לשחרר קיטור על בן אדם שיכול להיות שהוא די נחמד, אולי הוא אפילו מסכים איתי בהרבה דברים,  ובהחלט יתכן שהוא מחוקק ממוצע לכל הפחות.

מה שמלכיאור אינו, למרות איך שתי"ם אוהבים למתג את עצמם כצעירים חדשים דנדשים, הוא דמות חדשה בפוליטיקה הישראלית. במשך שנים הוא הנהיג את התנועה שלו -מימ"ד, עם אפס השגים נראים לעין. הוא היה דתי המחמד של מפלגת העבודה אבל לא נראה לי שהדתיות שלו השפיע בצורה כלשהי על ההסכמים מול הפלשתינאים ובטח שהיא לא יצרה גשרים בין השלטון לבין המתנחלים הדתיים. (ומה היתה העמדה של התנועה הדתית הפציפיסטית מימ"ד במלחמות האחרונות? לא שמעתי שהיא היתה נגדן)

מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות הוא הצליח למכור למפלגת העבודה שאנשים דתיים לא יצביעו עבורה אם הוא לא יהיה מועמד, והנה עכשיו כאשר נראה שמפלגת העבודה מתפרקת אלקטורלית, במקום להמשיך להיות נאמן לברית שלו, גם אם זה לא ממש משתלם והוא היה מוצא את עצמו במקום ה120, הוא מתנהג כמו כל פוליטיקאי ותיק אחר ונזכר והוא מסוגל לרוץ לכנסת לבד. בפעם הבאה שכהנמן וטברסקי יכתבו ספר על איך שאנשים שונאים סיכונים הם יוכלו להשתמש במלכיאור כדוגמה.

מאחר שמלכיאור פוליטיקאי ותיק הוא ידע שגם על פני השמש הטמפרטורה לא מספיק חמה בשביל להגדיל את גרעין הבוחרים שלו למשהו שיעביר אותו את אחוז החסימה ולכו חבר לתנועה הירוקה. נדמה לי שבשפה הדתית השם המדויק לתוצאה הוא שעטנז.נדמה לי שלכולם ברור שהתחבורה הפרטית היא אחת מהמזהמים הגדולים ביותר בערים ואחת מהסיבות שאנשים במדינה מחויבים להחזיק רכבים היא כי אין תחבורה ציבורית בשבת, לכן אחד מהצעדים ההגיוניים הראשונים שאנשי התנועה הירוקה אמורים לעשות ברגע שיגיעו לכנסת הוא לפתוח בחקיקה שתאפשר תחבורה ציבורית בשבת לפחות במקומות בהן אין ריכוזי אוכלוסיה דתית. האם מישהו יכול לדמיין אדם דתי, רב לשעבר, שיקדם יוזמה כזו בכנסת ויצביע עבורה?

מעבר לזה יש למלכיאור כמחוקק שלד אחד גדול בארון – חוק נהרי. אפשר להבין את הסיבות הפוליטיות שבגללן יולי תמיר (תקוות החינוך הגדולה של הבחירות הקודמות פחחחחח) נאלצה להגיע להסדר עם שס למתן אוטונומיה בפועל למוסדות החינוך של שס למרות שהם פס יצור לאנשים בורים שאין להם הרבה סיכוי להשתלב בחברה המודרנית, יותר קשה להבין את ההתלהבות של מלכיאור מהחוק שמנע מהעיריות להפריע למוסדות האלו לתפקד. הוא שאל "למה שילד חרדי לא יקבל פסיכולוג ולא חשמל ולא מים?" והתשובה שלי היא שגם לילד חרדי מגיע סיכוי לעתיד טוב.

התחלתי לכתוב פוסט למה אני מצביע לקדימה והוא לא ממש הגיע לנקודת הסיום, אז אולי אצליח לסיים אותו בחלקים.

פרט לפעם אחת שבה נכנעתי ללחץ חברתי, בכל מערכות הבחירות עד לאחרונה הצבעתי מרץ. היום בא יודן רופא ומתאר די במדויק למה כבר בבחירות הקודמות לא יכולתי אפילו לדמיין הכנסת פתק של מרץ למעטפה:

בכל מערכות הבחירות שמאז (למעט האחרונה) הצבעתי למרצ. עד היום יש לי זהות גדולה עם המצע שלה, לפחות בנושאים המדיניים והאזרחיים שבאים לידי ביטוי במצפן הבחירות של המכון הדמוקרטי. אבל עם השנים חוסר הנחת שלי ממנה הלך וגבר. מרצ לא ממש ניסתה לחבור לקהלים חדשים, לא פתחה את שורותיה לפעילים ערבים ומזרחיים משמעותיים, רן כהן תמיד נכשל בניסיונותיו להיות ראש המפלגה. בכלל העדיפה המפלגה תמיד למנות לראשה פורשים של מפלגת העבודה: יוסי שריד, יוסי ביילין ויעל דיין בתל-אביב. את המאבק בכפייה הדתית זנחה לטובת שינוי, תמיד העדיפה את הדרך המדינית על פני האזרחית והסכימה לשבת עם ש"ס כדי להציל את השלום. משנה סביבתית בכלל לא הייתה לה וכיון ששניים מחברי הכנסת שלה הם חלק מהלובי החקלאי, יש לה יד ורגל הן במשבר המים והן בהחלטות קרקעיות גרועות שנמנעו רק בגלל בג"צים.
אבל הקש ששבר את גבי היה שנות אוסלו ובעיקר האינתיפאדה השנייה. במשך שנים הסברתי יחד עם מרצ שהבעיה היא הכיבוש של הגדה והרצועה, ושאם נסכים למדינה פלשתינית בשטחים אז יהיה שלום. התפיסה הזו החלה להישחק בפיגועים של שנות אוסלו, וביתר שאת עם פרוץ האינתיפאדה. מישהו שם היה צריך לעשות חושבים, מישהו היה צריך להגיד אולי טעינו, מישהו היה צריך לאוורר את העמדות. במקום זאת היה קל יותר להאשים את ברק, ולשנוא אותו כמי שפירק את תהליך השלום. יכול להיות שבצדק, אבל אף אחד לא ממש טרח לבדוק את עמדותיו המסורתיות. הכל המשיך כרגיל. ביילין המשיך לעשות שלום עם עבד-ראבו, ומרצ הפכה פחות ופחות רלוונטית ויותר מפלגה צרה של צפונים וקיבוצניקים מהשומר הצעיר.

למרץ של פעם היתה אג'נדה ברורה ומובדלת ממפלגות אחרות. מרץ של היום צריכה גימיקים של סלבס מתלהבים מהטלביזיה בשביל למשוך קולות. וכמובן ששום ליברל שפוי בדעתו לא יצביע עבור מפלגה שחברת כנסת שלה מציעה לזרוק לכלא גברים על שום שביצעו סקס הטרוסקסואלי בהסכמה חופשית ומלאה בין בוגרים כשירים בנפשם, בגלל שהאחד נתן לשני כסף במקום להזמין אותו לדרינק או לקנות לו בושם יקר.