לא צפיתי את זה ואני מניח שכל אדם שמכיר אותי יהיה מופתע לא פחות ממני, אבל השבוע הצטרפתי לתנועה שמקדמת שינוי חברתי. אומנם זו תנועה בראשית דרכה והיא עדיין קטנה, כל כך קטנה שהאנשים שחברים בה אפילו לא יודעים שיש עוד חברים לתנועה, זו התנועה לביטול דמי האבטחה במסעדות וסיסמאות הקרב שלנו הן "למה לי אף אחד לא משלם בשביל לישון" ו "הממשלה צריכה לדאוג לחסרי הבית הישנים בכניסה למסעדות".

הכל התחיל לפני כחודש כאשר חבר שלי מצא את עצמו תקוע במרכז גבעתיים ביום שישי בצהריים והחליט להזכר בקיומי. מאחר שמצד אחד גבעתיים זה חור שחור מבחינת כל דבר שאינו כרוך בשינה אבל מצד שני לא ממש התחשק להתנייד באוטו לתל אביב גררתי אותו למעין פשרה – טאטי, שנמצאת מתחת לבנין של ערוץ 10 בדרך השלום והיא מסעדה/בית קפה מעט פלצני אבל עדיין מהצד הנכון של הפלצנות. לטאטי יש מקומות ישיבה בחוץ באזור שהוא יותר גדול מאזור הישיבה בפנים ומאחר והיה מזג אויר נחמד של שלהי האביב ישבנו בחוץ. קוראסונים לא היו ליד הקפה אז הסתפקנו בעוגיות וכשהתחיל להיות קריר הזמנו חשבון. על בערך 40 השקל ששילמנו על מה שהזמנו נוסף סעיף "אבטחה" של 4 שקלים.

הדברים הקטנים מעצבנים הרבה יותר מהגדולים. בדברים הגדולים יש כמעט תמיד מורכבויות וקשה מאוד להגיע לרמת ביטחון שאכן העמדה שבה אתה מצדד היא העמדה הנכונה. לעומת זאת בדברים הקטנים מאוד קל לזהות כשמתיחסים אליך כמו אל טמבל. 4 שקלים על אבטחה של מאבטח, שמהעמדה שבה הוא ישב הוא היה נזקק לפריסקופ בשביל לראות אותנו, ומאחר שישבנו כ10 מטר ממנו היה ספק גדול שהוא היה מסוגל להגן עלינו בצורה כלשהי אפילו אם היה מזהה משהו חשוד שמתקרב אלינו? אני התעצבנתי מספיק בשביל להחליט שלמקום הזה אני לא חוזר.

עברו שלוש שבועות שבהם בזכות הנטבוק התחלתי לנדוד לקפה ג'ו בסוף וייצמן בתל אביב שהוא נמצא במקום אידאלי מבחינת שילוב של פעילות גופנית, איכות קפה וסביבת עבודה נוחה. גם שם יש "מאבטח" וגם שם, למרות שהמרחק קטן מזה שבטאטי, המאבטח הוא חסר כל יכולת לאבטח את מי שיושב בחוץ מאחר שהוא יושב מאחורי מחיצה שקופה שחוסמת את הדרך הישירה לתוך הקפה. בפעמים הראשונות שישבתי שם לא בקשו ממני דמי אבטחה ואם הייתי מקדיש לזה שניה מחשבה, בטח הייתי מסיק שהם מכלילים את ההעלות במחיר של הפריטים. בפעם  הראשונה שבקשו ממני לשלם אבטחה הופתעתי ושילמתי אבל כאשר הגעתי למחרת וראיתי את השומר שנראה כאילו שהוא הספיק לישון רק שעתיים אחרי האפטר פרטי שהוא בילה בה, אמרתי מראש למלצר שממש לא נראה לי לשלם למישהו שישן. והיום הצלחתי לגייס מספיק חוצפה בשביל להגיד למלצרית שהביאה חשבון הכולל אבטחה לחזור לקופה ולעשות חשבון חדש.

אז מהיום אין יותר תשלומי אבטחה בשבילי, לפחות לא לפני שמישהוא יצליח להסביר לי בצורה פשוטה ממה בדיוק מגנה האבטחה הזו.

מההתלהבות והאנדרלין שהתחיל לזרום לי בדם בזכות הפיכתי לחברתי, כבר התחלתי לפנטז על התנועה החברתית הבאה שאליה אני עומד להשתייך – תנועת סרבני הטיפים. לא נראה לי שיש הגיון בכך שאני נותן שני שקל טיפ למלצרית בקפה ג'ו שהולכת 30 מטר בסך הכל בשביל להביא לי קפה וחשבון. אני די בטוח שאם אני מצליח להסתדר בקופי בין עם סחיבת הקפה לבד, אני הייתי מסתדר גם בג'ו. אם בקופי בין עלויות השכר של המלצרים כבר מגולמות במחיר, וטיפ הוא בדיוק טיפ, אין שום הסבר הגיוני למה בג'ו זה צריך להיות אחרת.

יש לי דעה על בערך כל דבר ואם במקרה אין לי אני מבטיח לגבש אחת תוך 30 שניות. כמובן שהעובדה שיש לי דעה לא אומרת שיש לי חשק להתעסק בקידום שלה, בעיקר כי זה מעייף מאחר שלאנשים אחרים בדרך כלל יש דעות אחרות וגם הם כמוני די בטוחים שהדעה שלהם היא הנכונה ואחרי פעם או פעמיים כבר מבינים את העיקרון שאף אחד לא ישכנע את האחר.

קל מאוד לראות שלמרות שיש לי דעות מאוד מוצקות בתחום, כמות הפוסטים באתר שעוסקים בשוק חופשי היא זניחה לעומת כמות הפוסטים הכללית ואין בכלל פוסטים על אתיאיזם (מישהו ממש אמר לי פעם שזה נועז מצידי להגיד שאני אתאיסט ועדיין לא ממש הצלחתי להבין למה). על שלי יחימוביץ אני ממש נהנה לרדת, רק בגלל שאני מוצא את ההתנהלות שלה מגוחכת ולא בגלל שאני מאמין שמישהו לא יצביע עבורה בגלל שהוא קרא אחד מהפוסטים עליה.

אבל לפעמים אני במצב רוח מוזר ואז אני חורג מהכללים שקבעתי לעצמי ואני מוצא את עצמי מגיב לפוסט שברור שאין שום הגיון להגיב לו, כי לקרוא פוסט שהכותרת שלו היא "למה אני לא מתקינה עידכונים של וינדוס" מחרפן אותי, ובמיוחד כאשר אני קורא בו תלונה על כך שמיקרוסופט דוחפת את IE8 כעידכון אבטחה חשוב. אז אני חורג מהכללים שלי ומגיב אנונימית משהו בסגנון של "את אדיוטית".

למה אדיוטית? כי חלק מאוד חשוב מאפליקציה מודרנית הוא מערכת עידכון אוטומטית שאמורה לפחות לפתור בעיות אבטחה שמתגלות עם הזמן ואולי גם באגים קריטיים. כמו כל התקנת תוכנה על המחשב יש פה ענין של אמון – המתקין מאמין שספק התוכנה ביצע מספיק תכנון ובדיקות בשביל להבטיח שהתוכנה לפחות לא תגרום נזק. אם אין אמון בספק התוכנה, אז פשוט לא צריך להשתמש בתוכנות שלו ואיפה אמון יותר קריטי מאשר במערכת ההפעלה?. אז אם אין אמון במיקרוסופט זה אומר שצריך להשתמש בלינוקס או מק, או כל מערכת הפעלה אחרת שיש לך אמון ביצרן שלה. האפשרות האחרת היא שעומד לו מחשב לא מעודכן באינטרנט והוא חשוף לחלוטין להשתלטות של גורמים זדוניים שישתמשו בו להנאתם כחלק מרשת הספאם שלהם או אולי להתקפות DOS. לפני 4 שנים מחשב כזה לא היה מחזיק מעמד יותר מ30 שניות לפני שהיה חוטף וירוס שמצריך פירמוט בשביל להתגבר עליו.

ומה כבר יש להגיד על IE8? האם לאנשים שעוסקים באינטרנט צריך באמת להיות אכפת תחת איזה תירוץ מיקרוסופט מפיצה אותו? מצידי הם מוזמנים לטעון שהוא יפתור את בעיות ההתחממות הגלובלית, רק שידאגו לכך שIE6 יעלם מעל בימת העולם ואם גם IE7 יעלם בדרך אף אחד לא יזיל דמעה.

התגובה לא אושרה (די לשמחתי). אולי חוסם הספאם שבו היא משתמשת מזהה לבד תגובות חסרות ערך ומוחק אותן. אבל אני הייתי מספיק מעוצבן ממה שקראתי בשביל להזכיר את הפוסט הזה בצורה מרוככת בדיון זניח בקבוצת הדיון של וורדפרס.

עבר כמעט חודש ופתאום היא גילתה שמישהו כתב עליה משהו לא הכי מחמיא וישר נגשה למשימה של בדיקת גודל הביצים שלי (בתירוץ של אם אני לא מנהל איתה דיון אז אני לא גבר). חשבתי שהתשובה שלי שאני חושב שהיא מטומטמת תספיק, אבל מסתבר שלא . אני מקוה שעכשיו היא מאוד מרוצה מהדיון שנוצר אחרת אני אצטרך להעלות לפה תמונת עירום שלי ונדמה לי שזה עונש קשה מדי לתושבי האינטרנט באשר הם.

שפעת זו באסה של מחלה, קצת יותר מיומיים של טמפרטורות גבוהות לעונה מלוות בטפטוף מקומי שלאחריהם אתה מדווח לאנשים שאתה כשיר לעסוק בעניני עבודה, אבל לוקח לך שבוע בשביל להגיע  למצב שבו אתה מסוגל להתרכז מספיק בשביל ליזום דברים ולא רק להגיב.

שביב הרגשה של חזרה לחיים תקינים שולחת אותך לחדר הכושר ולבצע טיול לים עם הנוטבוק החדש שלך, טיול שממנו אתה חוזר עם חולצה רטובה מזעה שהבריזה מצננת והדבר הראשון שאתה עושה כשאתה נכנס הביתה זה לקלחת כדור דקסמול קולד.

בשבוע שלאחר מכן אתה שוב במצב בו אתה נראה בריא אבל מנטלית אתה לא ממש מאופס על עצמך.  מזל שאתה גר באזור בו יש לא מעט מסעדות לסוגיהן כי לגמרי לא בטוח שיש לך מספיק יכולת ריכוז להכין דברים מורכבים כמו סנדוויץ'.

אחרי מספר ימים של אוכל סיני לגווניו אתה מחליט לגוון ולקפוץ לארומה ולקנות סלט עוף כי הרבה אנשים טוענים עכשיו שירקות זה מאוד בריא, אז אולי הגיע הזמן שתנסה גם את סוג התרופה הזה.

אתה מתקרב לגרם המדרגות שמוביל לארומה, מעיף מבט למעלה ומזהה, שרוע על גבי כיסא שנמצא סנטימטרים ספורים מהמדרגות, את אברהם גרנט. אתה מרגיש טיפה נבוך כי אמא שלך חינכה אותך לא להציק לאנשים רק בגלל שראית אותם בטלביזיה, אבל הצורה שבה אברם שרוע על הכיסא חוסמת חצי מהמדרגות. בסופו של דבר אתה משתדל לא לנעוץ מבט ולתמרן  מסביבו, אבל תוך כדי התמרון אתה שומע אותו אומר את המילים מוריניו וסקולארי שלא יכולות להשאיר אף אוהד כדורגל שליו.

בצורה מדהימה אתה מצליח לשמור על שיוויון נפש מעושה, נכנס לסניף ומזמין את הסלט. בזמן שלוקח להכין את הסלט אתה תוהה מה אתה אמור לעשות, האם להעמיד פנים שאתה בכלל לא מזהה או שלגשת ולהגיד לו שלפחות מבחן התוצאה מוכיח שהוא היה מאמן נבחרת יותר טוב מקשטן, ואיתו צ'לסי הגיע יותר רחוק בכל מפעל מאשר היא הגיע  עם היידניק. ואולי, סתם להעיר לו שבבגדים נורמליים הוא נראה הרבה יותר טוב מהטריינינגים הלא מחמיאים שתמיד הוא מצטלם בהם.

אתה מקבל את הסלט ויוצא החוצה. בדרך אל המדרגות אתה מנסה לנחש מי זה שיושב עם גרנט באותו שולחן, משהו בלבוש והתנוחה הכללית של הגוף גורם  לך לנחש שהוא עסקן כדורגל שכבר מזמן לא ראה איך נראה כדור בפועל.

עכשיו אתה ממש רוצה כבר להגיע הביתה, ופשוט מתמרן בלי לחשוב יותר מדי מסביב לגרנט בדרך אל המדרגות. בדרך אל הצומת אתה עוד חושב על הקטע המוזר בו המאמן לשעבר של נבחרת ישראל שהוא גם המאמן לשעבר של אחת מקבוצות הכדורגל הטובות בעולם יושב לו באויר הפתוח ואף אדם לא ניגש להטריד אותו בשום צורה ואופן, והקטע הלא פחות מוזר שאתה תופס את אותו אדם יושב בסניף של רשת בתי קפה עם הקפה הגרוע ביותר בארץ, כאשר במרחק של לא יותר מ20 מטר יש סניף של הקופיבין ומעבר לכביש יש ארקפה – למוריניו זה לא היה קורה.

עד שאתה מגיע לצומת אתה כבר מפסיק לחשוב על זה. אתה מרגיש נורא עייף מהטיול הקצר שעשית ואתה כבר רוצה להיות בבית ולהכניס לפה קצת ירקות טריים כי אומרים שירקות זה מאוד בריא.