במשך המון זמן מתבשל המאמר הזה בראש שלי, אבל איכשהו הוא אפילו לא מגיע לדרגת טיוטה. למרבה המזל מסתבר שגם בעיני דב לא מצא חן השימוש שנעשה במינוח על ידי  BDI והתקשורת שעטה על ההזדמנות להצמיד תיאור מאפיוזי לאנשים שעושים ביום את מה שהעיתונאי הממוצא עושה בחודש, והוא חסך לי את כל היסורים הקשורים בהתנסחות והגהה.

 נקודה אחת חשובה בדיון על קפיטליזם/סוציאליזם, שבדרך כלל חסרה מהדיון בארץ ודב כותב עליה בלי להזכיר אותה במפורש, היא שזה לא נכון לשפוט "שיוויון" חברתי רק לפי מצב חוסר השיוויון בנקודת זמן מסוימת, אלא צריך בצורה כלשהיא להתחשב בנידות החברתית, כלומר מה הסיכוי שאדם שחילק עיתונים אתמול יהיה בעל וילה בצהלה מחר, ולהפך.

אין לי מספיק ידע היסטורי, אבל למיטב ידיעתי יותר מהפכות קרו על רקע של חוסר תיקוה הנובע מחוסר ניידות חברתית, מאשר מכך שהיו 18 משפחות מאוד עשירות במדינה. 

קוריוז היסטורי הרלבנטי לנושא הוא הרפורמות של סולון ששברו מבנים מעמדיים קשיחים בכדי להשקיט תסיסה חברתית. מצד שני מבנה הקאסטות בהודו כבר קיים מאות שנים, אז מה אני מבין.

הלנת השכר של עובדי העיריות ועובדי הרבנויות המקומיות נהיתה ענין שגרתי בשנים האחרונות. לא מדובר באיחור של מספר ימים או של שבוע, שבועיים אלא באיחור של חודשים. מדי פעם מתעוררת ההסתדרות ומאימת בשביתה עד שישולם השכר וכל התקשורת עוסקת בנושא. שאלה יחידה שאני לא זוכר שמישהו שאל בזמן האחרון היא למה לכל הרוחות אותם העובדים ממשיכים לעבוד ללא שכר?

אחת מהתשובות האפשריות לדעתי היא שעובדי המדינה מבוטחים בפנסיה תקציבית, מנגנון פנסיוני שהופך את המעביד גם לקרן הפנסיה, כך שכל חודש מעבר לתשלום המשכורות לעובדים, המעביד צריך גם לשלם פנסיה לפנסיונרים שלו. לעומת זאת במנגנון הפנסיוני היותר נפוץ של פנסיה צוברת, המעביד מפריש מדי חודש (למעשה נדמה לי שמדי שלושה חודשים) את הכסף הנדרש לקרן הפנסיה שמנהלת אותו עבור העובד והעובד יכול למשוך את הכסף (לפעמים תוך תשלום מס) מתי שירצה.

הבעיה עם הפנסיה התקציבית היא שאדם שפרש ממקום העבודה שלו לפני שהגיע לשלב בו הוא זכאי לקבלת פנסיה מאבד את כל הסכום התיאורתי שהיה מופרש עבורו לפנסיה אם הוא היה מבוטח בפנסיה צוברת. לכן אנשים שיש להם כבר ותק מסוים במקום עבודה ממשלתי יחשבו הרבה פעמים לפני שיעזבו אותו.

הלנת השכר מבליטה חולשה אחרת של הפנסיה התקציבית – היא נתונה לגחמות של ראשי עיריות/שרי אוצר. אם ירצו הם יעבירו שכר לשחקני הכדורגל של הקבוצה המקומית במקום לחשבונות הבנק של הפנסיונרים.

לאבא שלי, שהוא פנסיונר של עיריית לוד, הולנה הפנסיה בסיבוב הלפני אחרון של הלנות שכר בעיריות. הוא תבע את העירייה בבית הדין לעבודה, לדעתי לא בגלל שהוא התביש לחיות מהפנסיה של אמא שלי, אלא בגלל תחושת העלבון של אדם שהפקיד את רווחתו בידי המדינה וגילה שהבטחות של מוסדות המדינה אסור לקחת יותר מדי ברצינות. אני לא זוכר את התוצאות המדויקות של התביעה, האם היא נדחתה או שהוא קיבל פיצוי סמלי ביותר. הסיבה העיקרית לחוסר ההצלחה של התביעה היא שועד העובדים של העירייה הגיע להסכם איתה, הסכם בו הוא ויתר למעשה בשם כל העובדים על הפיצויים להם הם היו זכאים לפי החוק.

זוכרים את פרשת קרטל המרצפות? סביר להניח שלא. ועל התביעה היצוגית שהוגשה שמעתם? סביר להניח שלא.

גם אם לא שמעתם על הפרשה כדאי לכם לדעת שבמסגרת ישוב התביעה היצוגית שהוגשה נגד יצרניות המרצפות נקבע שהן ימכרו את המרצפות שלהן בהנחה של 40% למשך ששת החודשים הקרובים.

עושה רושם שההנחה אמורה להיות בתוקף גם לאנשים שלא נפגעו כתוצאה מפעילות הקרטל, אבל בכל מקרה נראה לי שכדאי לברר.

המקור לידיעה הוא מעיתון גלובס המודפס.