מענין לראות את חילופי המכות שהולכים כרגע בחומוספירה בענין מאמרי חגיגות ה25 שנה למק שפירסם יובל סער בהארץ. רי"ה כתב ביקורת די קטלנית על חוסר הדיוק בכתבות, ויובל לקח ללב ואז בא זיו פוגטש שהוסיף הרבה שמן ומלח, דבר שהעליב את יובל לחלוטין.

נדמה לי שהשאלה הבסיסית שרי"ה מעלה היא מיהו עיתונאי והאם כל עיתונאי יכול לסקר כל תחום רק בזכות זה שהוא יודע לחפש בארכיון של העיתון ובאינטרנט. ויותר מזה, האם ראוי לתת למי שמגדיר את עצמו בבלוג שלו כמעצב לפרסם ארבע כתבות שבעצם לא נוגעות כמעט כלל לעיצוב ויותר לתרבות ושיווק.

ואולי צריך לשאול אחרת – מה אני בתור קורא מצפה ממה שכתוב בעיתונים במדורי הlifestyle מסוג גלריה של הארץ? האם אני באמת מצפה למשהו שהוא יותר משטחי ומענין, כלומר עיסוק בסלבס ופועלם ו/או תמונות צבעוניות ויפות. במילים אחרות, האם אני כקורא באמת מצפה לקבל שם תוכן מדויק שיעשיר את הידע שלי או שאני מחפש בעיקר להנות מהקריאה.

בכל מקרה מבחינת היחס עיצוב/שיווק אני מסכים עם רן. אפל היא מפלצת שיווק ענקית שההצלחות של מחלקת השיווק שלה מגמדות לחלוטין את ההצלחות העיצוביות שלה. בסופו של דבר לאיפון ואיפוד יש מתחרים לא פחות טובים ומעוצבים לא הרבה פחות טוב מהם, אבל רק להם שיווק טוב יצר את ההרגשה שאם יש לך אחד אז אתה שייך לאליטה התרבותית. אני לא מאמין שאנשי נוקיה היו מעיזים להכניס חתימה אוטומטית לדואל בסגנון "המייל הזה נשלח מהנוקיה שלי" כמו שעושים באיפון כי אנשים היו פשוט צוחקים מזה.

ובכלל עיצובית המק המוקדם בשבילי הוא מוצר חסר השראה. הדברים היחידים שאני זוכר מה"מעבדה" ששימשה אותי באחד מקורסי המחשבים ב89 ואוכלסה במחשבי מק הוא קופסא אפורה (ואולי בז'? לך תזכור)  בלי חן ויופי יחודי, שמישהו שכנראה החשיב עיצוב יותר משימושיות החליט שהוצאת דיסקטים מהכונן תעשה רק על ידי תוכנה ולא יהיה כפתור חיצוני שיפעיל פיזית את הקפיץ ששולף את הדיסקט. העיצוב היחודי הזה הפך את המצאותה של סיכה במעבדה (היה בכונן חור שמאפשר לחיצה ישירה על הקפיץ) לענין של חיים ומוות. מה שכן, המקלדת היתה ברמה הרבה יותר גבוהה ממקלדות הPC הרגילות.

בקורסים שלאחר מכן עבדתי במעבדת הUNIX שבה היו מעורבבים טרמינלים טפשים המחוברים לשרתים, תחנות עבודה של SUN , טרמינלים גרפיים שפועלים על X11 ומחשבים שמריצים DOS כולם יושבים על אותה רשת ויכולים לשתף מידע ושירותים להבדיל מהמקים שדרשו רשת יחודית ומדפסת יחודית. אני לא זוכר מישהו שהתגעגע למק כי תחנות העבודה והטרמינלים של X11 סיפקו סביבת עבודה גרפית כמו במק על מסכים יותר גדולים ונוחים ומחשבי הDOS ספקו משחקים צבע ונוחות. הרושם שנוצר אצלי מאותה תקופה לגבי המק שהוא קודם כל מיועד לסנובים שמחשיבים את עצמם…. והרושם הזה לא ממש נעלם עד היום.

מבחינתי המונח אפל התחיל להקשר לאיכות עיצובית רק כאשר הושק הimac. בפעם הראשונה שראיתי אחד זה היה בניו זינלנד בקפה אינטרנט ומיד רציתי לקחת אחד הביתה.

(התמונות מויקיפדיה)