אין לי מספיק פרספקטיבה על איך פועלות המפלגות בארצות הברית ועד כמה החיפוש של המפלגה הליברטנית אחרי מועמדים בבחירות מייצג גם מפלגות אחרות, אבל זה מסמך כל כך שונה מהצורה שבה אני רגיל לראות תהליכים פוליטיים שאפילו קשה לי לגבש דעה האם הוא מצחיק/עצוב/נאיבי/אנתרופולוגי/אחר.
אכן, היכן המקורבים? חברי המרכז? הג'ובים? העסקנים? אלה שמחפשים לעשות רווחים פוליטיים קטנים על ידי פופוליזם זול?
שלא נדבר על זה שהמפלגה הליברטנית לא מבטיחה לתת לי שום דבר בחינם, רק כדי שאני אצביע להם! אבסורד!
אבל הצורה שבה הם (כמעט) פשוט אוספים אנשים מהרחוב רק בשביל שיהיה להם נציגות על פתקי ההצבעה. אני יודע שבארצות הברית יש פחות קשר ישיר בין אידאולוגיה למפלגה, אבל לוודא שמי שרוצה להיות מועמד מחזיק בהשקפות ליברטניות על בסיס טופס באינטרנט נראה לי טיפה מוגזם.