כנראה שבכל זאת, למרות הכחשות נמרצות מצידי לאורך שנים רבות, יש בי את הרצון להתפרסם, להיות מעין יהודה לוי שהבחורות מחכות לו מתחת לבנין, וכתבי הרכילות מחכים לו מאחורי דלת הדירה שלו. עד היום חייתי בהכחשה, אבל היום כאשר קראתי דרך וובסטר את בלוג של רן יניב הרטשטיין גיליתי שהאתר האנרגטי המליץ על רן לפרס ישראל האלטרנטיבי (בהחלט מגיע) על התרגום של תוכנת הבלוגים wordpress לעברית, ומי מופיע שם ברשימת המשתמשים? נכון, אני (והכבוד להופיע באותה רשימה עם הגלוב, אני עם הבלוג הינוקא שלי מבחינת הזמן התכנים והעיצוב, הוא הרבה מעבר למה שהיה ראוי). מיד עזבתי את המקלדת ורצתי להתקשר להורי, להודיע להם שאחרי השקעה של עשרות שנים שבהן עברתי עבודות מכניסות יותר, מכניסות פחות, ותקופות שלא עבדתי כלל, הגשמתי את החלום הישראלי (ועוד ביום העצמאות!!!) של להיות סלב.

אמא ענתה. דבר ראשון ביררתי האם היא קיבלה ממני בדוא"ל את הקישור לבלוג. הענין לא היה טריויאלי מאחר וניסיתי להגדיר להם חשבון בשרת הדוא"ל באתר שלי, מתוך מחשבה שבמוקדם או במאוחר החשבון שניתן להם על ידי ספק האינטרנט שלהם יפול קורבן למתקפה מילונית (ניסיון שליחת דואר זבל לכל השמות האפשריים בשרת הדוא"ל) של דואר זבל, ורציתי לחסוך להם את ההתמודדות הזו. היא לא קיבלה.

בשלב הזה שנינו נאנחנו אנחה עמוקה, וכבעלי ניסיון ברמות התיסכול הכרוכות בתמיכה טכנית דרך הטלפון החלטנו באופן הדדי לחלוטין שבהזדמנות הראשונה אחותי , שמקפידה הרבה יותר ממני על מצוות ביקור אב ואם, תבדוק להם את ההגדרות.

אבל לא יכולתי לוותר, הרי כל המטרה של השיחה היתה בלהשוויץ בסטטוס הסלב החדש שלי, ולהציג בפניה את הבלוג, לכן ניסתי להדריך אותה להגיע לאתר דרך ה"אינטרנט אקספלורר". השיחה שהתנהלה מוכרת מן הסתם לכל איש תמיכה באשר הוא. ראשית הייתי צריך להסביר לה, דרך הטלפון בלי שיהיה לי כל מושג מה היא רואה על המסך, על איזה סמל להקליק בשביל להפעיל את האקספלולר. לאחר מכן עזרתי לה לאתר את שורת הכתוכת והקראתי לה את כתובת האתר. בשלב הזה המשימה הושלמה, היא ראתה את הסיפור על רוני ערמון, ואמרה שהיא הולכת להביא את המשקפיים בכדי שתוכל לקרוא יותר טוב את התוכן. בלי לחשוב יותר מדי, מיד ניסיתי להסביר לה שיש דרך להגדיל את האותיות מהתפריט של האקספלורר, אבל היא פשוט לא הצליחה לאתר את התפריט על המסך. ניסיתי לכוון אותה בצורה אחת ואז בצורה אחרת אבל עשה עלי רושם שהיא לא ממש מבדילה בין חלון לשולחן העבודה והתיאשתי.

אחותי הסבירה פעם לאבא שלי איך להכנס לYNET ואני יודע שהוא נכנס לשם ולכמה אתרים כלכליים שאחותי יצרה קיצורי דרך אליהם, אבל אני לא מאמין שהוא היה מסוגל להוסף את הבלוג שלי לרשימת המועדפים, או ליצור אליו קיצור דרך בהדרכה טלפונית.

השאלה היא למה? בסופו של דבר מדובר בשני אנשים עם תואר ראשון ומעלה שעבדו לפחות עשר שנים עם מחשבים (אומנם תוכנות יעודיות לצרכים שלהם אבל…) והצליחו לערוך בWORD את ספר הביוגרפיה של אבי, אז הם לא טכנופובים (פוחדים מטכנולוגיה) מוחלטים אבל עדין עושה רושם שאפילו תפעול בסיסי של המחשב מעט גדול עליהם.

לעומת זאת אמא של ידידה שלי שהיא צעירה רק במספר שנים קטן ביותר מאמי, שולטת במחשב שלה ביד רמה ומלמדת את הבת שלה (עובדת הייטק) את סודות התפעול של המחשב האישי. להבנתי, היא רכשה את המיומנות הזאת אחרי הרבה מאוד שעות עבודה מול המחשב שלה. אז האם זהו הפער הדיגיטלי האמיתי, לא עצם הנגישות למחשב, אלא הצורך לפנות כל כך הרבה זמן בשביל ללמוד להשתמש בו?