שפעת זו באסה של מחלה, קצת יותר מיומיים של טמפרטורות גבוהות לעונה מלוות בטפטוף מקומי שלאחריהם אתה מדווח לאנשים שאתה כשיר לעסוק בעניני עבודה, אבל לוקח לך שבוע בשביל להגיע  למצב שבו אתה מסוגל להתרכז מספיק בשביל ליזום דברים ולא רק להגיב.

שביב הרגשה של חזרה לחיים תקינים שולחת אותך לחדר הכושר ולבצע טיול לים עם הנוטבוק החדש שלך, טיול שממנו אתה חוזר עם חולצה רטובה מזעה שהבריזה מצננת והדבר הראשון שאתה עושה כשאתה נכנס הביתה זה לקלחת כדור דקסמול קולד.

בשבוע שלאחר מכן אתה שוב במצב בו אתה נראה בריא אבל מנטלית אתה לא ממש מאופס על עצמך.  מזל שאתה גר באזור בו יש לא מעט מסעדות לסוגיהן כי לגמרי לא בטוח שיש לך מספיק יכולת ריכוז להכין דברים מורכבים כמו סנדוויץ'.

אחרי מספר ימים של אוכל סיני לגווניו אתה מחליט לגוון ולקפוץ לארומה ולקנות סלט עוף כי הרבה אנשים טוענים עכשיו שירקות זה מאוד בריא, אז אולי הגיע הזמן שתנסה גם את סוג התרופה הזה.

אתה מתקרב לגרם המדרגות שמוביל לארומה, מעיף מבט למעלה ומזהה, שרוע על גבי כיסא שנמצא סנטימטרים ספורים מהמדרגות, את אברהם גרנט. אתה מרגיש טיפה נבוך כי אמא שלך חינכה אותך לא להציק לאנשים רק בגלל שראית אותם בטלביזיה, אבל הצורה שבה אברם שרוע על הכיסא חוסמת חצי מהמדרגות. בסופו של דבר אתה משתדל לא לנעוץ מבט ולתמרן  מסביבו, אבל תוך כדי התמרון אתה שומע אותו אומר את המילים מוריניו וסקולארי שלא יכולות להשאיר אף אוהד כדורגל שליו.

בצורה מדהימה אתה מצליח לשמור על שיוויון נפש מעושה, נכנס לסניף ומזמין את הסלט. בזמן שלוקח להכין את הסלט אתה תוהה מה אתה אמור לעשות, האם להעמיד פנים שאתה בכלל לא מזהה או שלגשת ולהגיד לו שלפחות מבחן התוצאה מוכיח שהוא היה מאמן נבחרת יותר טוב מקשטן, ואיתו צ'לסי הגיע יותר רחוק בכל מפעל מאשר היא הגיע  עם היידניק. ואולי, סתם להעיר לו שבבגדים נורמליים הוא נראה הרבה יותר טוב מהטריינינגים הלא מחמיאים שתמיד הוא מצטלם בהם.

אתה מקבל את הסלט ויוצא החוצה. בדרך אל המדרגות אתה מנסה לנחש מי זה שיושב עם גרנט באותו שולחן, משהו בלבוש והתנוחה הכללית של הגוף גורם  לך לנחש שהוא עסקן כדורגל שכבר מזמן לא ראה איך נראה כדור בפועל.

עכשיו אתה ממש רוצה כבר להגיע הביתה, ופשוט מתמרן בלי לחשוב יותר מדי מסביב לגרנט בדרך אל המדרגות. בדרך אל הצומת אתה עוד חושב על הקטע המוזר בו המאמן לשעבר של נבחרת ישראל שהוא גם המאמן לשעבר של אחת מקבוצות הכדורגל הטובות בעולם יושב לו באויר הפתוח ואף אדם לא ניגש להטריד אותו בשום צורה ואופן, והקטע הלא פחות מוזר שאתה תופס את אותו אדם יושב בסניף של רשת בתי קפה עם הקפה הגרוע ביותר בארץ, כאשר במרחק של לא יותר מ20 מטר יש סניף של הקופיבין ומעבר לכביש יש ארקפה – למוריניו זה לא היה קורה.

עד שאתה מגיע לצומת אתה כבר מפסיק לחשוב על זה. אתה מרגיש נורא עייף מהטיול הקצר שעשית ואתה כבר רוצה להיות בבית ולהכניס לפה קצת ירקות טריים כי אומרים שירקות זה מאוד בריא.