למה הלמינגס קפצו מהצוק? כי עמדה מאחוריהם פמיניסטית.

הבעיה עם אנשים כמו מירב מיכאלי והעברית הנשית שלה אינה דוקא בעברית הנשית עצמה, שמהווה קוריוז משעשע, אלא בלגיטימציה לאינוס השפה העברית. במקום להלחם בעצם הרלוונטיות של ההטיות הנקביות ל95% משפת הדיבור וכתיבה היומיומית, במקומות שבהם צריך לבצע את המלחמה – האקדמיה ללשון, הפמיניסטיות מזיינות את השכל לאנשים שהיה אכפת להם, כי האחרים בכלל לא מקשיבים להן….

אין לי שום מושג למה בדיוק יש הטיות נקביות לשמות עצם. האם מעטפה מיניקה? או אולי יש לה מחזור חודשי? סביר להניח שלא. אז למה לכל הרוחות מבזבזים את זמנם של מליוני תלמידים בכדי שיפנימו ששני מעטפים זה לא בעברית אבל שתי מעטפות זה כן?

אותו הדבר נכון לתיאור תפקיד. את מי בכלל מענין האם הקופאי בקופה המהירה הוא קופאית? ל99.9% מהאנשים שרק רוצים להגיע הביתה מהר זה בכלל לא משנה, ורק 0.1% (כולם גברים) מתבלבלים וחושבים שהנחמדות של הקופאי כלפיהם אינה קשורה למקצועיות אלא לענין מיני.

וגם תיאורי פעולה הם לרוב חסרי כל הקשר מיני. כרגע אני מבטיח לכם שאף איבר גברי במובהק שלי לא לוקח שום חלק פעיל במלאכת הכתיבה ומבחינתי השאלה האם אני כותב או כותבת לחלוטין לא מענינת*. האם מישהו הוא כותב אן כותבת כלל לא משנה לגבי מה שחשוב- התוכן שהוא יצר**. את יוכי ברנדס לא הייתי קורא גם אם היא היתה מגלחת שיער פנים, ולא הייתי מפספס אף ספר של גון סקאלזי גם אם הוא היה משתמש בטמפון.

לפי הידע ההיסטורי החלקי שלי לגבי אנגלית – היא עברה את התהליך של הפרדות מההטיות הנקביות במאות הקודמות. התהליך הזה כמובן נגמר גם בהפרדות מההטיות הזכריות מאחר שהן איבדו בפועל את הייחוד הזכרי שלהן. העברית היא שפה צעירה הנטועה בכל מיני שורשים תרבותיים שבהם תפקידים ופעולות היו בוצעו כמעט באופן בלבדי על ידי מין מסוים, אז אולי הגיע הזמן ללמוד קצת משפות יותר ותיקות במקום להלחם את מלחמות האתמול?

הפמיניסטיות מדברות על שיוויון, אבל מה זו בעצם מלחמת ההטיות הזו אם לא מלחמה לחיזוקה של ההפרדה.

* אני בטוח מספיק בזהות המינית שלי, ואני לא צריך שיזכירו לי אותה בכל משפט שני והיא גם לא תשתנה אם מישהו יחשוב שאני נקבה.

** זה לא מדויק לחלוטין מאחר שבפועל מצורת הכתיבה וההתבטאות ניתן לרוב להסיק האם הכותב הוא גבר או אישה.