כן, זה פוסט על פרשת ברנע והבלוגים, אבל במקום להתיחס לברנע שאמר דבר שטות, דבר שקורה לכל אחד מאיתנו, נראה לי יותר מענין להתיחס למה שכתב יובל דרור בעין השביעית
נניח שמחר בבוקר נתעורר כולנו ונגלה שכל העיתונים בעולם נעלמו. כולם. בבת אחת. האם הבלוגים יוכלו למלא את החלל שהשאירו מאחוריהם העיתונים? בעוד שבתחומים מסוימים התפתחה חלופה רצינית ואמיתית לתוכן העיתונאי (למשל ביקורת סרטים, סקירת מוצרי טכנולוגיה, רכילות מעולם הבידור), בז'אנרים אחרים, דוגמת התחקירים, הסיקור הבטחוני, המדיני ואולי אף הכלכלי, אין עדיין חלופה מבוססת-בלוגים לעיתונים; ואם יש, היא חיוורת ומסתפקת בתגובה על הנכתב בעיתונים, והרי החלטנו שאין עיתונים.
….
הגיע הזמן שעיתונאים, ובייחוד בשיעור קומתו של ברנע, יתעוררו ויבינו שאת הגלגל הזה לא ניתן להשיב לאחור. הגיע הזמן שבלוגרים יתעוררו ויבינו שכולנו נפסיד אם העיתונים ייעלמו, ובראש המפסידים יהיו הבלוגרים עצמם.
על פניו הדברים של יובל דרור נשמעים הגיוניים, אבל אם בוחנים את הסיבות לכך שלבלוגרים אין גישה למידע בתחומים שצוינו, אפשר לראות שהסיבות לכך הן חסמים מלאכותיים.
- לפעמים המידע כבר הפך להיות נגיש, אבל לא מענין אף אחד לכתוב עליו והעיתונאים ממשיכים לעסוק בו מכח ההתמדה. הדוגמאות המובילות למצב הזה הן ספורט וכלכלה, שני תחומים שבסופו של דבר סובבים סביב פרשנות על מספרים שידועים לכל. בשני התחומים האלו ובמיוחד בספורט, לרוב המכריע של העיתונאים אין הכשרה, ולא פחות חשוב – נסיון שיעזור לניתוח והצגה עם פרספקטיבה מתאימה. הסיבה היחידה שאין בלוגרים שכותבים על הנושאים האלו היא "ככה", בארצות הברית לא חסר בלוגרים כאלו.
- לפעמים הנגישות למידע כרוכה בתשלום. אני מניח שרוב ידיעות החוץ שמפורסמות בעיתונים הישראלים אינן מגיעות מהכתב המיוחד (שבדרך כלל יושב בבירה ואפילו לא יודע איזה כביש מוביל אל מחוצה לה), אלא דרך סוכנויות הידיעות – AP, רויטרס ודומותיהן. באופן עקרוני אני מניח שכל בלוגר שיהיה מוכן לשלם את הסכומים שהם דורשים (בשביל שזה יהיה טיפה הגיוני נניח שמספר בלוגרים ישקיעו ביחד) יוכל לקבל את הידיעות חמות הישר למחשב שלהם. גם בארץ יש את סוכנות עיתים שמספקת שירות דומה לגבי מה שקורה בישראל.
- ולפעמים העיתונים מקבלים מידע רק בגלל שיש להם תפוצה גדולה יותר. ברור שאהוד ברק יעדיף להדליף לנחום ברנע מאחר שהוא מגיע ליותר ממליון אנשים, אבל חברי כנסת זוטרים יותר לא מתביישים לנהל דיאלוג עם הבלוגרים של עבודה שחורה
אז מה נשאר לנו שמהווה הבדל מהותי? רק תחקירים. מעבר לשאלה של כמה תחקירים מקוריים מבצעת העיתונות הישראלית על כל שלוחותיה במשך שנה, אפשר גם לשאול האם יואב יצחק מרגע שפתח אתר פרטי הפסיק להיות תחקירן?
אפשר גם לשאול את זה אחרת, מה התקציב שמוקצה בידיעות אחרונות על תחקירים? לא בהכרח אלו ששולחים אנשים לכלא אלא גם כאלו שבודקים את מספר הקוליפורמים בחומוסיה, והאם "בלוגר" לא יכול לגייסת הסכומים האלו?
לדעתי הסיבה העיקרית לכך שבלוגרים לא מבצעים תחקירים היא כי אין כרגע מודל כלכלי שיצדיק את ההוצאה גם אם היא לא גדולה במיוחד. כשבלוגרים יוכלו להתפרנס מכתיבת בלוג בעברית גם זה עשוי להשתנות.
המרכיב העקרי בהוצאות קיום עיתון הוא דפוס, הפצה, מכירת פרסומות, גיוס מנויים, ועלות החזקת המבנים הפיזיים. כשמוציאים את המרכיבים האלו אל מחוץ לתמונה, לא נשאר הבדל גדול במיוחד בין עיתון לבלוג.
*וזה היה מקרה מובהק שהתוכן השתנה תוך כדי הכתיבה אבל אין לי כח לחשוב על כותרת אחרת.
1. תחקיר זה לא רק עלות החקירה (+ייעוץ משפטי וביטוח נגד תביעה), זה מקצוע
2. גם לכתבת חדשות רגילה צריך מערכת קשרים עם מקורות, כדי להביא סקופ בכלכלה (פישר פועל להדיח את ההוא מהפועלים) או ספורט (לוזון פועל להדיח את ההוא מהנבחרת) לא מספיק לעיין בנתוני הבורסה הגלויים לכל או לצפות בערוץ הספורט.
3. פרוידיאני קצת: אהוד ברנע
1. רוב התחקירים שמתבצעים היום הם מסוג ההשוואת מחירים לקראת החג. לא מאמץ במיוחד. חלק גדול מיתר התחקירים מבוססים על איסוף חומר גלוי שאף אחד לא ממש מנסה להסתיר אותו ושלא דורש הוצאה כספית גבוהה, למשל שליחת ערבי לנסות לשכור דירה בתל אביב – כל אחד עם מעט חוצפה יכול לעשות אותם. ועניני תביעה? על השטויות שאני כותב כאן כבר קיבלתי שני אייומים בתביעה. עד כמה יותר גרוע זה כבר יכול להיות?
אז נכון שלבלוגר בודד יהיה כנראה קשה להגיע למידע על הוצאות הנסיעות של דליה איציק וברק, אבל בשביל זה לא צריך להחזיק עיתון יומי, מספיק ירחון.
2. זו רכילות. כשיהיה בלוג מוביל לספורט שמפעיל לא עיתונאי, הוא יקבל גם רכילות מהסוג הזה בדיוק כמו שצפניה מקבל עכשיו רכילות על מאחורי הקלעים של הישרדות.
3. הא, לשם שינוי נראה שאתקן ….
אני חושב שההבדל העיקרי הוא אלמנט הזמן. נכון, את הרוב המכריע של הדברים שעיתונאי עושה גם בלוגר יוכל לעשות אם יקדיש לכך מספיק זמן – אבל אז הוא כבר יהיה עיתונאי (ולטעמי, יואב יצחק לא פתח 'אתר חדשות עצמאי'. הוא פתח עיתון. יש לו מערכת, יש לו כתבים, וכו'. ההבדל היחיד בינו לבין מעריב זה הדפוס).
כלומר, אני יכול לדווח מה קרה במסיבת העיתונאים של אהוד ברק בדיוק באותה מידה כמו נחום ברנע. בהבדל אחד – נחום ברנע יכול לכתוב ביומן שלו 'מסיבת עיתונאים'. אני לא יכול לבטל את העבודה שלי כדי ללכת אליה.
אל תחשוב על בלוגר כתחליף לעיתונאי, תנסה לחשוב על בלוגרים כתחליף לעיתונאי. במקום מדור צרכנות בעיתון תחשוב על אגרגציה (אוטומטית או ידנית) של תוכן על צרכנות מהחומוספירה.
במקרה הזה "עלות הזמן" מתחלקת בין מספר אנשים, כך שיש יותר סיכוי שמישהו יגיע ויכתוב על מסיבת העיתונאים (נראה לי שהבעיה היא בעיקר לקבל הזמנה, תראה כמה בלוגרים מגיעים לאירועי הבלוגרים של ערוץ 10).
כמובן שדבר כזה יצור הבדלים ברמת התוכן, אבל לכל דבר צריכות להיות מספר מגרעות….