• יש שני בריונים שהולכים מכות במורד הרחוב. אם הם לא היו עסוקים בלהרביץ אחד לשני הם בטח היו באים להרביץ לי וזה רק ענין של זמן שאחד מהם ינצח ויזכר בי. זה לא בדיוק מה שברק אובמה אמר באחד מהראיונות שלו אבל הוא ניסה להזכיר שבסך הכל ראש הממשלה באירן הוא הפנים של משטר האייטולות וחשיבות ה"מהפכה" דומה דומה לחשיבות המאבק על תפקיד יו"ר מפלגה בישראל.
• אנחנו אוהבים לשמוע שקרים שמתאימים להשקפת העולם שלנו. מרמיט מתרשם מהדיווחים על המהפכה, אבל לפחות חלק מהם באים ממקורות לא אמינים לחלוטין כמו טוויטר ובלוגים, או כמו שאמר פרשן בBBC "מי שמתבטא בטוויטר ובבלוגים הוא אנשים דוברי אנגלית שממילא נוטים יותר לכיוון התרבות המערבית ולא ברור האם הם בכלל מיצגים משהו פרט למיעוט שולי". ובכלל, עד כמה ניתן לסמוך על אמינות כלי תקשורת שלממשל האמריקאי יש השפעה חזקה עליו? וגם העיתונות הממוסדת הרי כל כך רגילה לשקר למשל בעניני סין וטיבט.
• פאראפרזה על הערה שנתקלתי בה באתר כלשהו "כשבאו הקבוצות העירקיות ורצו שנעזור להם להשתחרר מעול הדיקטטורה של סאדאם והלכנו ועזנו להם, כל יפי הנפש צעקו עלינו על כך שאננו מתערבים בחייהם של המקומיים והנה היום יפי הנפש הם האוהדים הכי חזקים של האלימות באירן. אני למדתי את הלקח שלי ומסרב להתרגש". האם יתכן שההתלהבות מהמהפכה באירן קשורה כרגע לכך שאיש בעולם המערבי לא נדרש להוציא סנט אחד בשבילה כרגע, וזה בעצם ממש נחמד לשבת בקולוסיאום ולראות את הגלדיאטורים נאבקים על חייהם כאשר אתה יודע שאיש לא יקרא לך לרדת לזירה?

לא שמה שקורה באיראן לא מענין או חשוב, אבל יש הרגשה של קצת הוצאה מפרופורציות. אולי זה קשור לזה שגם ליגת האלופות וגם סדרת הגמר של הNBA נגמרו.