זה התחיל בתור תשובה לירדן ונמתח למאמר.

נניח שמחר בYNET התגובה הראשונה לידיעה חדשותית תהיה "מרק קפלון, ההוא משבילי החיים, רצח את ארלוזורוב", ואז אני אצטרך לרוץ למצוא עורך דין ועד שאמצא אחד כזה והוא ישלח מכתב לYNET, כולם כבר יקראו את זה.

אחר כך אני אלך לבית משפט ואבקש צו לחשיפת כתובת הIP של המגיב, ואחר כך צו לISP לקבלת הפרטים שלו, ואז אני אגלה שהוא ילד בן 10 שלא אהב את העובדה שאני חושב שIE7 הוא דפדפן סביר. איזה פיצוי אני אוכל לקבל ממנו על עוגמת הנפש? דמי הכיס שלו?

בשלב כלשהו אתרים פופולאריים צריכים להתחיל להתנהג לפי הנורמות הנהוגות בכלי תקשורת אחרים. יתכן שהסף של 50,000 הוא לא נכון, יתכן שהמדד צריך להיות מדויק לפי מספר הצפיות בדף ולא לפי סך הגולשים הכולל של האתר, אבל העיקרון שיש סף שמעליו אתה מחויב לעמוד משפטית מאחורי תוכן הגולשים באתר (ובמובלע, שמתחת לו אינך מחויב לכך) הוא נכון לדעתי.

בסופו של דבר המצב החוקי הלא ברור היום גורם לכך שאתרי בלוגים מצנזרים גם שלא לצורך. אז בעבר זה היה יריב חבוט שמחק בלוגים ופוסטים רק על סמך בקשה מעורך דין, וכיום נראה שבלוג הושעה מבלוגלי בגלל מכתב תלונה, למרות שממה שאני יכול לראות בgoogle chache ללא סיבה משפטית מוצדקת.

נראה לי  שהבהרת הסטטוס המשפטי של אחריות בעל האתר היא לטובת כל בעלי האתרים באופן עקרוני. גם מנגנון "הודעה והסרה" הוא להבנתי לא מוסדר משפטית. אם אני נמצא בטרק בנפאל למשך חודש, האם זה סביר במשך חודש יתנוסס באתר שלי תוכן דיבתי? האם העובדה שאני צריך לאשר ידנית תגובות של אנשים שלא הגיבו פה קודם הופכת אותי לשותף לתוכן ולכן אני לא זכאי להגנה של "הודעה והסרה"? (עוד על המצב המשפטי של הודעה והסרה, מעט ישן אבל יש לי הרגשה שדבר לא השתנה בשנים שחלפו.)

ועוד על הודעה והסרה הנוגעת לזכויות יוצרים. מומלץ לקרוא את התגובות של אילן גור, מו"ל על השולחן. ובעצם גם לקרוא את הזוית של ערן בילינסקי על הענין.

עדכון: לא לגמרי במקרה הגעתי להודעה הבאה בפורומים של פרש המבקשת מהגולשים לא לכתוב על חנות ivory, הודעה שטיפה מדגימה שלמרות דעתם של בעלי האתר על החוק של חסון, כבר היום הם עוסקים בצנזורה..