צורת הבחירות באסטוניה עשויה לענין את האנשים שקראו את המאמרים של עומר טרן ו MRM שעסקו באפשרות (או חוסר האפשרות) של עריכת בחירות אלקטרוניות בארץ.
האסטונים משתמשים בתדעות הזהות שלהם, המכילה רכיב של כרטיס חכם, בשביל להזדהות. את ההצבעה הם יכולים לבצע בשני אופנים:
- בתחנת הצבעה
- דרך האינטרנט. ההצבעה דרך האינטרנט נערכת במשך תקופה של שלושה ימים בימים ה4-6 לפני הבחירות, כאשר כל אדם יכול להצביע כמה פעמים שירצה, אבל רק הפעם האחרונה נחשבת. צורת ההצבעה הזו מפחיתה את האפשרות לעקוב אחרי אופן ההצבעה של אדם ספציפי.
ההבדל הגדול בין אסטוניה לישראל הוא התשתית של הזיהוי הדיגיטלי. למרות שאני זוכר דיבורים מסביב לחוק החתימה הדיגיטלית (שהיה יוצר זהות דיגיטלית לכל אדם) משנת 2000, אני עדיין לא רואה אותו מיושם.
והערה קטנה על הגישה של עומר. עומר טוען כנגד הסיאוב האפשרי במערכת שיווצר כתוצאה מהצבעה אלקטרונית. נדמה לי שזה מקרה קלאסי שלאדם שרואה את המערכת מבפנים יש הרבה יותר ביקורת ומודעות לנקודות החולשה שלה מאיך שהיא נראית מבחוץ. יתכן שאם היה לו יותר מידע על איך מתנהלות הבחירות בפועל כיום, הוא היה מוצא גם במערכת הזו הרבה נקודות בעיתיות.
כתבתי את זה גם ברשימת התגובה שלי ל-MrM, אבל אכתוב זאת גם כאן. אין לי התנגדות עקרונית למהלך של הצבעה אלקטרונית. יש לי התנגדות עקרונית למהלך כזה שייעשה בצורה חפוזה ובהיעדר שקיפות. הבעיה אינה המחשוב, אלא המורכבות מחד ותרבות של עבודה מבורדקת מאידך. ראיתי איך נראות מערכות בחירות היום (כיו"ר וועדת קלפי) ואני יכול להעיד בוודאות כי ישנם זיופים. אני לא חושב שצריך להמנע משינויים טכנולוגיים, אך צריך לקחת בחשבון את מערך הסיכונים הכרוך בהם ולהבין את המשמעויות. אני לא חושב שכשר הפנים רץ לעשות פיילוט יש מישהו שם שממש חושב על זה לעומק. לפעמים עדיף להישאר עם הסיכונים המוכרים מאשר לגלות סיכונים חדשים. מטאטא חדש – מטאטא טוב, מטאטא ישן – יודע איפה הזבל. זה שלא עושים כלום עם הזבל זו באמת בעיה. אבל אחרת.
לגבי כרטיסים חכמים בתעודות זהות – גם עם זה יש לי בעיה וכבר כתבתי על זה יותר מפעם אחת. בכלל, אני חושב שמדינות צריכות להיות האחרונות לאמץ טכנולוגיה ולא הראשונות. אסטוניה היא סוג של סטרטאפ מדיני…
עומר, כמו שאמרת אסטוניה היא סטרטאפ, היא מדינה קטנה יותר מבחינת אוכלוסיה מישראל ומדינה שבעצם אין לה מסורת ארוכה של מוסדות דמוקרטים ושיטות בחירה. בתוצאה מכך יותר קל לה לישם חידושים.
מהצד השני של התנגדות למטאטא חדש רק בגלל שהוא חדש מצטופפים כמובן גם כל אלו שמתנגדים רק בגלל שהמטאטא חדש. מהניסיון האישי שלי יש בדרך כלל הרבה יותר אנשים המתנגדים לשנות דברים בכל מקרה מאשר אנשים שרצים לאמץ כל אופנה חדשה. ענין של אופי אנושי בסיסי.
הדרך הכי טובה למסמס שינויים היא לטעון שלא חשבנו על זה מספיק וצריך לחשוב עוד קצת ואז לכונן ועדה שתחשוב. אחרי הועדה כמובן יהיה בג"ץ שימצא שהועדה לא התיעצה עם המומחה דמיקולו מאיי טוגו ויחזיר את הדיון לועדה. עד שהועדה תסיים שוב תוחלף הממשלה ותחליט שזה לא בסדר עדיפויות שלה.
מישהו, היכנשהו, צריך לקחת את המודלים התיאורטיים מחדרי הישיבות ולנסות לישם אותם בשטח. אפילו אם זה יסתים בכישלון, תמיד ניתן לערוך בחירות חוזרות (כבר קרה בתולדות המדינה) ויהיה ממה להפיק לקחים.
אני חושב שטיפול בחתימה אלקטרונית וזיהוי דיגיטלי צריך לבוא קודם, והוא יותר חשוב מהבחירות האלקטרוניות, אבל בזה ניתן לטפל בכל יום מימי השנה. בחירות לעומת זאת נערכות רק בערך פעם בשנתיים ואם ב2008 לא יהיה פיילוט, אז הפיילוט הבא יהיה רק ב2010, כלומר במקרה הטוב לא יהיו בחירות אלקטרוניות בארץ עד 2012.
אתה כתבת:
"מישהו, היכנשהו, צריך לקחת את המודלים התיאורטיים מחדרי הישיבות ולנסות לישם אותם בשטח".
אני מסכים לחלוטין. החשש שלי הוא בדיוק מזה שזה מה שלא קורה. אין לי חשש מאימוץ טכנולוגיות. החשש שלי הוא שהפרויקטים האלה עוברים בלי תשומת לב ציבורית ובלי כל בקרה אמיתית.