ביום שלישי בעשר בבוקר אני עומד להתיצב בשערי טכנאי מערכות הסטריאו ולהפקיד בידיו את הרסיבר של המערכת שלי. בינתיים עוברת עלי אחת החוויות המוזרות של חיי, צפייה בשידור ספורט (משחקי פוטבול) בלי לשמוע את הפרשנים והקהל.

הרי איך יכולתי לדעת שהרכיב שאחראי בטלביזיה הזקנה שלי על הפקת צלילים סיים את חייו? היא הרי היתה מחוברת במשך 4 השנים האחרונות לרסיבר ואם עוצמת הצליל לא היתה אפס זה היה מפריע לאיזון העדין שבין חמשת הרמקולים. חיפשתי בין כל מוקירי זיכרי אחר זוג רמקולים נייד או מערכת שעומדת ללא שימוש אך ללא הצלחה וקיללתי את הרגע בו זרקתי/נתתי את אלו שהיו לי. אפילו ניסיתי לחבר אותה למחשב הנישא, אבל בווינדוס הטפשי אין שום תוכנה שמאפשרת השמעה של הצלילים הנקלטים בשקע המיקרופון.

בשבת בצהריים הכל היה כמעט אידאלי. חזרתי מACE עם כבל לחיבור שקע האוזניה לאחד השקעיים ברסיבר ומחשבות על איך אני הופך את המחשב הנישא חסר השימוש למערכת מולטימדיה ביתית על ידי העלאת אוסף המוזיקה שלי למחשב, ובכך להפטר מהגבלה המגוחכת של נגן הCD של נגינת רק 5 דיסקים ברצף, וגם להשתמש בכונן הDVD כנגן. התוצאה היתה פשוט אופטימאלית משקיוויתי, מסתבר שההשראה החשמלית הנוצרת על ידי הטעינה של המחשב יוצרת רעש בלתי נסבל, אבל האסון האמיתי קרה שעתיים לאחר מכן, לא יודע האם זה בגלל שהחיבור הפר את פנג-שואי של החוטים, או אולי הרסיבר לא היה מוכן שינעצו בו דברים בשקע הPHONO שלו, וללא כל התראה מוקדמת חדל לנגן. מזל שהמחשב הנייד מצויד ברמקולים מובנים וחלק מאוסף המוזיקה כבר היה עליו, אחרת לא יודע איך הייתי שורד את ימי החופש האלו.

מענין אם כל זה היה קורה אם יואל לא היה מגיע אלי ביום שישי ומתענין מה אני עושה עם המחשב הנישא ובכמה, אם בכלל, אני רוצה למכור אותו.