קטגוריה: שיויון

את הטיפול ב"גזענות" אולי כדאי שבג"ץ יתחיל בבתי הסוהר ולא בעמנואל

אני מניח שזה רק אני שנדהם לשמוע שבבתי הכלא שלנו אסירים דתיים/חרדים מקבלים תנאים טובים יותר מאלו החילוניים, ולא רק בגלל צרכים דתיים כי אני לא מכיר שום ציווי דתי שבעקבותיו הדתיים חייבים להכלא בתאים בשעה הרבה יותר מאוחרת בערב מאשר החילוניים, ואנחנו לא מדברים רק על כל מיני עבריני צווארון לבן שגנבו כסף למען הדת והרבי, אלא גם על אנשים כמו עמי פופר.

זה  לא מפתיע שחסידי האפליה מעמנואל קיבלו את היחס המועדף ביותר ששירות בתי הסוהר יכל לספק, יחס שאיש מהקוראים פה לא יזכה לקבל אם הוא יגיע לאחד ממתקני השירות. מאחר שממילא ביזוי בית המשפט לא יכול להמשך אל מעבר לסיום שנת הלימודים בשבוע הבא, דבר שהופך את השהות של החסידים בין כתלי בתי הסוהר ליותר קצרה מכל תקופת מילואים שאי פעם שירתתי*, מה בדיוק הפואנטה? האם באמת התוצאה שרוצים להגיע אליה היא שהם ירגישו שהם קצת בחופש מטרדות גידול הילדים?

בהתחשב בקיומם של החינוך ה"ממלכתי-דתי" המפלה על בסיס דתי, מוסדות החינוך של אל המעיין שמקבלים מימון למרות שלא מוטלות עליהם החובות של מוסדות רגילים, מימון תלמידי הישיבות בצורה לא פרופורציונלית לכלום, והפטור שהם מקבלים מגיוס בשביל "שימשיכו ללמוד" שאף חילוני לא יקבל, ההתעסקות הקטנונית של בגץ הנוגעת לכיתה אחת או שתיים נראית מאוד מגוכחת כאשר ילדיהם של מליוני משלמי מיסים חילוניים הם אזרחים סוג ב' במערכת החינוך.

לא קשור: מי שאחראי לאתר של השב"ס זקוק לחופשה בתא טחוב בכלא ואז אולי הוא ימצא זמן להשלים את העמודים בשפות הנוספות שמפת האתר טוענת שהם קיימים, אבל הם לא באמת קיימים…..

* באחת מהן יצא לי להשתתף כממלא חור בסיור שהיה בגזרת עמנואל ומפקד הסיור סיפר לי שלא תמיד תושבי עמנואל טורחים בכלל לשמור על עצמם. ולמה שיטרחו כאשר המוני חילונים מטומטמים מוכנים להתנתק מהחיים שלהם בשביל לשמור עליהם?

דרושים/ות

התעוררתי מוקדם וטיפה רעב, ולכן כמו כל ילד טוב הלכתי למצוא לעצמי שוקו ולחמניה. בשעות המוקדמות של הבוקר את הלחמניה שלי אני מחפש במקום שעד לפני חודש וקצת היה מאין מאפיה עם פינת ישיבה קטנה והיום הוא מנסה לשדרג את עצמו לסוג של בית קפה (די פושטי לטעמי) שיש לו גם מאפיה.

כאשר נכנסתי שמתי לב בזווית העין שעל הדלת מודפק שלט לא קטן על כך שהם מחפשים עובדים/ות. לא הקדשתי יותר מדי תשומת לב לענין ומיד פניתי למצוא לחמניה שתעמוד בסטנדרטים שלי ופניתי לקופה.

בעודי מפשפש בארנק בחיפוש אחר כסף קטן נכנס בחור צעיר ושאל את המוכר (שלדעתי הוא גם הבעלים) האם הם מחפשים עובדים והתשובה שהוא קיבל היתה "האאא, לא ממש……….. אנחנו מחחפשים ברמנית*"

*כמו שאמרתי קפה פושטי, אחרת הוא היה יודע שלברמן של קפה קוראים בריסטה.

אני כותב, אתה כותב, הוא כותב, היא כותב

למה הלמינגס קפצו מהצוק? כי עמדה מאחוריהם פמיניסטית.

הבעיה עם אנשים כמו מירב מיכאלי והעברית הנשית שלה אינה דוקא בעברית הנשית עצמה, שמהווה קוריוז משעשע, אלא בלגיטימציה לאינוס השפה העברית. במקום להלחם בעצם הרלוונטיות של ההטיות הנקביות ל95% משפת הדיבור וכתיבה היומיומית, במקומות שבהם צריך לבצע את המלחמה – האקדמיה ללשון, הפמיניסטיות מזיינות את השכל לאנשים שהיה אכפת להם, כי האחרים בכלל לא מקשיבים להן….

אין לי שום מושג למה בדיוק יש הטיות נקביות לשמות עצם. האם מעטפה מיניקה? או אולי יש לה מחזור חודשי? סביר להניח שלא. אז למה לכל הרוחות מבזבזים את זמנם של מליוני תלמידים בכדי שיפנימו ששני מעטפים זה לא בעברית אבל שתי מעטפות זה כן?

אותו הדבר נכון לתיאור תפקיד. את מי בכלל מענין האם הקופאי בקופה המהירה הוא קופאית? ל99.9% מהאנשים שרק רוצים להגיע הביתה מהר זה בכלל לא משנה, ורק 0.1% (כולם גברים) מתבלבלים וחושבים שהנחמדות של הקופאי כלפיהם אינה קשורה למקצועיות אלא לענין מיני.

וגם תיאורי פעולה הם לרוב חסרי כל הקשר מיני. כרגע אני מבטיח לכם שאף איבר גברי במובהק שלי לא לוקח שום חלק פעיל במלאכת הכתיבה ומבחינתי השאלה האם אני כותב או כותבת לחלוטין לא מענינת*. האם מישהו הוא כותב אן כותבת כלל לא משנה לגבי מה שחשוב- התוכן שהוא יצר**. את יוכי ברנדס לא הייתי קורא גם אם היא היתה מגלחת שיער פנים, ולא הייתי מפספס אף ספר של גון סקאלזי גם אם הוא היה משתמש בטמפון.

לפי הידע ההיסטורי החלקי שלי לגבי אנגלית – היא עברה את התהליך של הפרדות מההטיות הנקביות במאות הקודמות. התהליך הזה כמובן נגמר גם בהפרדות מההטיות הזכריות מאחר שהן איבדו בפועל את הייחוד הזכרי שלהן. העברית היא שפה צעירה הנטועה בכל מיני שורשים תרבותיים שבהם תפקידים ופעולות היו בוצעו כמעט באופן בלבדי על ידי מין מסוים, אז אולי הגיע הזמן ללמוד קצת משפות יותר ותיקות במקום להלחם את מלחמות האתמול?

הפמיניסטיות מדברות על שיוויון, אבל מה זו בעצם מלחמת ההטיות הזו אם לא מלחמה לחיזוקה של ההפרדה.

* אני בטוח מספיק בזהות המינית שלי, ואני לא צריך שיזכירו לי אותה בכל משפט שני והיא גם לא תשתנה אם מישהו יחשוב שאני נקבה.

** זה לא מדויק לחלוטין מאחר שבפועל מצורת הכתיבה וההתבטאות ניתן לרוב להסיק האם הכותב הוא גבר או אישה.