אני קונה איטי. אני יכול לבצע "סקר שוק" במשך שבוע ואז לשכוח את כל הענין למשך חודשים שבסופם תוך יום אני מחליט לקנות דבר שלא בהכרח חשבתי עליו כשעשיתי את סקר השוק.

מודם סלולרי רציתי מזמן, אבל רק ביום שישי כאשר ישבתי בקופי-בין באבן גבירול ו(שוב) הנתב האלחוטי שם סרב להתניע, ירד לי האסימון שזה יכול להיות נחמד להיות משוחרר מעניני נתבים בבתי קפה ומאחר שהחשיבה על הנושא התבצעה תוך כדי הליכה לסטימצקי בלונדון מיניסטור, לא פלא שסוף סוף שמתי לב לקיומה של חנות הדגל של אורנג' שם. נכנסתי, קשקשתי עם המוכר והוא סיפר לי שתמורת 65 שקלים אני אקבל מודם ו5 ג'יגה לחודש, כאשר כמובן שזה מותנה בהעברת הקו הרגיל. נשמע לי בכלל לא רע, אבל החלטתי לחשוב על הענין עוד קצת ויצאתי לקנות עוד ספר של סקאלזי.

אתמול חזרתי לחנות בשביל לסגור את העסקה. בפעם הראשונה בצהריים לא הייתי בטוח שזו חנות כי זה התנהל הרבה יותר כמו מרכז שירות עם מספרים ותור, אז הלכתי וחזרתי בערב בכדי לגלות שאכן אפילו לאנשי אורנג' כלל לא ברור למה המקום משמש. בין הבחור שמוכר מוצרי חובה לכל חנות דגל כמו אוזניות ב10 שקל שעמד משועמם לחלוטין בפינה, הלקוח העסקי שצעק (והדגים שיש למקום אקוסטיקה נוראית), והלקוחה לשעבר שעשו לה טעות כלשהי והפנו אותה לחנות בשביל שיטפלו בה, אבל איש המכירות סירב (כנראה שבאופן עקרוני בצדק) במשך 10 דקות ועצבן אותה לחלוטין למרות שהיה די ברור לפחות לי שבסוף הוא יעשה בדיוק את מה שהיא בקשה, וכמובן הלקוחה ששאלה את עצמה כל הזמן בקול רם למה היא נגשה לחנות כאשר יכלה לקבל את המוצר עם שליח.

אני עמדתי רגוע כי הייתי אחרי כוס קפה וראיתי את איש המכירות שדיברתי איתו ביום שישי, וסתם תהיתי איך זה שלפני שלושה שבועות נכנסתי לחנות של אי-דיגיטל בכדי לקנות מתנה וחווית הקניה היתה לפחות בשתי רמות מעל מה שחוויתי בחנות של אורנג' – הרי כבר אי אפשר לתרץ את זה ב"אופי ישראלי".

ואז הגיע התור של המספר שלי והפנו אותי דוקא למוכרנית ולה אמרתי שאני מעונין במודם סלולרי והיא אמרה בכיף 89 שקל. הצלחתי להשאר על הרגליים, ובקול רם תוך גלגול עיניים רב משמעות שאלתי כמה זמן עבר מיום שישי שהמחירים קפצו כל כך (או יותר מדויק שנעלמה ההנחה שהובטחה לי). היא הסתובבה לאיש מכירות ושאלה אותו וכאשר תוך 10 שניות היא לא הסתובבה חזרה אלי, החלטתי שלא ממש בא לי לשחק בטלפון שבור ואם בגלל בעיות עם ועדים מוכר מוסמך לא יכול לטפל בי, אז אין לי מה לעשות שם, והלכתי.

היום נכנסתי לחנות של פלאפון באבן גבירול שנמצאת במרחק של פחות מ500 מטר מזו של אורנג'. היו בה שלושה מוכרים ואני, לא היו בה כיסויים לפלאפונים או אנשים שמביאים טלפונים לתיקון, ותוך קצת יותר מחצי שעה יצאתי כמנוי פלאפון עם מודם סלולארי.

כנראה שלסלקום ואורנג' יש באמת מספיק לקוחות ולא מענין אותן לשמור/להוסיף.

אני מקשיב ל88FM שמריץ בתדירות יותר מדי גבוהה את הפרסומת לשמפו המבוססת על טקסט מטופש על היחסים המתדרדרים בין הבחורה לחבר שיער שלה. היא שוברת שיאים של חוסר תחכום, זלזול באינטלגנציה, ובאופן כללי לא נראה לי שפרט להחדרת השם של המותג לא עושה דבר לקידום המכירות של המוצר, אבל רק עכשיו שמתי לב שבסוף הפרסומת הם מפנים לדף הפייסבוק של המוצר, והמחשבה היחידה שעוברת לי בראש באותו רגע היא WTF????? בפרסומת אפילו לא מנסים לתת את הכתובת ושולחים את המאזין לחפש….

ובכלל, איפה אנשים בדרך כלל מאזינים לרדיו? תוך כדי נסיעה או הליכה – לא בדיוק הסיטואציות שבהן גולשים ברשת. הפרסומת כל כך לא מעוררת שאין מצב שמישהו יגיע ליעדו ומיד יגלוש לאתר. עם לDOVE היה כסף מיותר להוצאה על קמפיין כזה, הם יכלו לתרום אותו, וזה בטח גם יכל לתרום הרבה יותר לחברה מהפרסומת עצמה.