אתמול פגשתי מעצבת גרפית שסיפרה שהפסידה 50000 שקל מתוך 130000 שהשקיעה. בהתחשב בזה שבשלב כלשהו של החיים רוב האנשים מסיימים לשלם את המשכנתא (או מרוויחים יותר ממה שהם משלמים לשכירות) הייתי מצפה שעניני ניהול הכספים הפנויים שלנו יקבלו מקום טיפה יותר בולט בתקשורת. ציפיות לחוד ומציאות לחוד, התקשורת הכללית וגם הכלכלית מקדישה הרבה יותר מקום לדברים "צבעוניים" כמו מקררים ריקים, צמיגים בוערים, יאכטות של טייקונים ותקריבים של בורקסים מישיבות ממשלה מלאות עימותים מאשר ניתוח איך כל זה אמור להשפיע על ניהול הכסף שלנו.
כאילו בשביל להדגים עד כמה כל העיסוק הכלכלי הוא בעיקר בכדי לצאת ידי חובה כי מקובל שזה נושא שמסקרים אותו, בערוץ 10 החליטו להעלות את ה"תוכנית הכלכלית" בשעה הכי מתאימה לתוכנית עם תכנים שצריך להתיחס אליהם ברצינות – חצות, מיד לאחר תוכנית הצחוקים של שליין שברור שהקהל שלה הוא קהל יעד לתוכנית כלכלית….
השקעתי מספר דקות בצפיה בתוכנית באתר נענע וכמה לא מפתיע שגם תוכנית כלכלית נפתחת במספר דקות של חדשות היום (כי אין מספיק עיסוק בהן בערוץ עשר) עם האייטמים המאוד חשובים כלכלית על זוויות הבקעת השערים ממשחקי הכדורגל שמשודרים בערוץ 10. אחר כך עוברים לשיחה עם כל מיני ראשים מדברים בעלי תוארים כאלו ואחרים שכלל לא נזקקתי לעבור למחשב עם רמקול בשביל להבין שכל מה שהם אומרים זה בלה בלה הבורסה ירדה, בלה בלה הנאסדק עלה, בלה בלה נתניהו עשה. תוכן טיפה יותר מעמיק (או סתם באותה רמה) ממה שניתן למצוא בעמודים הראשיים באתרים של דה-מרקר גלובס וכלכליסט? לא בבית ספרנו. ואם מידע יותר טוב נגיש באינטרנט והתוכנית לא מציגה שום תוכן ויזואלי מענין, מי בכלל ירצה לראות אותה?
טוב, האמת שלא הייתי צריך לראות את התוכנית בשביל להבין שחבל על הזמן שלי מספיק היה לקרוא ב"בלוג" של המגיש שרון גל על התכנים שלה. היום, כמעט שבוע אחרי שלב לבייב הכריז שאפריקה ישראל תקנה אגרות חוב שלה ב70 מליון שקל התוכנית מתפנה לעסוק בסיכוי שאפריקה ישראל תחזיר את החוב לבעלי אגרות החוב, כי היום רשמית לבייב נפרד מקניון רמת אביב (למרות שהיה ידוע כבר כמעט חודש שיש מגעים רציניים בין הצדדים) וזו הזדמנות לעסוק בענין הרגשי שיש ללבייב בקניון. אייטמים חשובים נוספים הם השפעת המשבר על העולם הערבי (נכון שאתם משקיעים בבורסה של כווית?) ודני רופ עם סקירה חשובה מאין כמוה על איך חוסכים כסף בשיחות פלאפון מחו"ל (הטיפ של מרק – לא מדברים מפלאפון). וכמובן לא לשכוח שהתוכנית מוכוונת WEB 2.0 ואתם מוזמנים לקבוע מה המדד שלפיו ניתן יהיה לדעת מתי מתחילים לצאת מהמשבר (זה הרי ידוע שלכם יש ידע כלכלי יותר גדול מכל הראשים המדברים שבתוכנית). אופס וכמעט שכחתי – יש גם פרסים.
ואם אני כבר במוד של קיטורים, מה בדיוק הקטע של דה-מרקר והעורכים בני החמש שמועסקים שם? אולי כדי שימצאו שם אנשים שיודעים לתת כותרות שיתאימו לרצינות של התוכן? כלומר אם אפריקה ישראל נבחרת על ידי דיירים לביצוע תוכנית פינוי בינוי, למה לכל הרוחות הכותרת במתרכזת בזה שבעולם האסוציאצות המאוד מוגבל של העורך השימוש היחידי שעושים בSMS הוא להצבעה לתוכניות ריאליטי?