מירב ארלוזורוב מתרעמת היום על הכח והשכר המשולם לעובדי נמל אשדוד והניצול שלהם בזמן מלחמת לבנון השניה. היא מספרת על כך שבמהלך המלחמה העובדים שיבשו את העבודה כאמצעי לחץ במשא ומתן על הסכמי עבודה. מעבר לכך היא מתרעמת על השכר הגבוהה של העובדים ומציעה לחייב אותם בבוררות חובה לפתירת סכסוכי עבודה.
הרעיונות האלו מוטעים לחלוטין. כמו שכל עסק פרטי זכאי לחופש בקביעת המחירים של המוצרים שלו, ואם יש לו טיפה יכולת, הוא יעלה מחירים דוקא בזמן שיש חוסר במוצרים שלו (או דרישה גבוהה כמו המסקנטייפ במלחמת המפרץ), כך גם עובד ראשי לדרוש תוספת שכר (העלאת מחיר העבודה שלו) גם בזמן שהוא הופך להיות לחסר תחליף בארגון. בצורה דומה, כמו שבעלי עסקים יכולים להתאגד לצורך שיפור פני הרחוב שלהם, כך גם עובדים יכולים להתאגד לסיפוק צרכים משותפים. אין שום סיבה שיהיה הבדל בזכויות הכלכליות של שני אנשים רק בגלל שהאחד מכונה עצמאי והשני שכיר.
הרעיון שיש משהו מוטעה בכך שעובד פשוט מרויח יותר מאקדמאי מנוגדת לרוח השוק החופשי. השכר של אדם משקף בצורה מסוימת את ערכו לארגון. אם בנמל אשדוד יש סבל שמספר בדיחות מצחיקות כל היום ועוזר לשיפור התפוקה, אין שום סיבה שהוא יקבל שכר יותר נמוך ממנהל הנמל על שלל תואריו. למרות שמדובר ברשות ממשלתית, הרי כל עוד היא עומדת ביעדים הביצועיים והתקציביים שלה, אין שום סיבה ממשית לערער על ההתנהלות הפנימית שלה כל עוד היא במסגרת החוק ולא ניתן להראות שהיא פוגעת ברור בעתידה המידי של הרשות.
בוררות חובה, כפי שברור לחלוטין מהשם, היא לחלוטין לא רעיון שמכיל צורה כלשהיא של חופש. בהחלט הגיוני שעובדים ומעבידים יגיעו למסקנה שלטובתם המשותפת עליהם לפתור סכסוכי עבודה בעזרת בוררות, אבל בשביל לחייב אחת כזו צריכה להיות סיבה ממש טובה, והיותו של שירות מונופול ממשלתי לא בהכרח מספק סיבה כזו, במיוחד במשק כמו ישראל שבו המדינה היא המעסיק הגדול ביותר. לבוררות חובה לדעתי יש מקום רק בשירותים מצילי חיים, וסטייקים מארגנטינה, או מסכים 22" שמתעכבים בנמל אשדוד ודאי שלא נופלים לקטגוריה הזו.
הערה 1: כמובן שהעובדה שלעובדים יש זכות התארגנות לא מחייבת את המעסיק להתיחס להתארגנות
הערה 2: בסופו של דבר, בין אם מדובר בשירותים מצילי חיים או לוגיסטיים, יש מספיק חוקים בישראל בכדי לכפות הפעלה שלהם ברמה נדרשת. העובדה שבמלחמת לבנון הממשלה בחרה מסיבות פוליטיות ואחרות לא להשתמש בהם (כמו הכרזת מצב חירום) היא בעיקר בעיה של הממשלה ולא של העובדים, לפחות כל עוד מתעלמים מהאספקט הנזיל מאוד הנקרא מוסר.
הערה 3: בהנחה שמה שנראה על פניו כשכר לא סביר, הוא אכן כזה, הדרך היחידה לטפל בכך היא על ידי הפרטה ויצירת תחרות בשוק (הפרטה שיוצרת מונופול היא די חסרת טעם) כך שהממשלה תמיד תוכל לבחור בספק שיתן שירות טוב יותר או מחיר נמוך יותר.