לידי "כלכליסט" הגיע פרק מדו"ח מינהל הכנסות המדינה, שפרסומו מעוכב מעל חצי שנה. מהדו"ח עולה כי טבע, אינטל, כיל וצ'ק פוינט מקבלות 70% מכלל הטבות המס שמעניקה המדינה, ושווי ההטבות שקיבלו ב־2010 היה גבוה פי 4 מהיקף המס ששילמו
ההגיון לפיו משוים דברים שהמדינה לא רצתה לקבל לדברים שהיא כן קיבלה הוא עקום. המספר החשוב היחדי לצורכי הכנסות המדינה הוא כספי המס שכן שולמו ויתר החישובים על כמה כסף היה משולם אם היו משנים את חוקי המדינה הוא בתחום המדע הבדיוני.
וזה לא שכלכליסט הוא נגד ההטבות באופן עקרוני, אז מה בדיוק הבעיה של הכותבים? ברגע שאתה נותן ללוביסטים ופוליטיקאים את הכח לקבוע שיעורי מס שונים לחברות שהם רוצים ביקרן (ויהיו הסיבות טובות ככל שיהיו) ברור שלחברות הגדולות יהיה קל יותר לשנות דברים לטובתן ולו רק בגלל שיש להן יותר תקציב ללוביסטים ויותר כח השפעה כלכלי. העובדה שהחברות הגדולות מקבלות יותר הטבות הוא כמעט טרואיזם – מקרה ברור של כלב נשך אדם שלא מצדיק כתבה עיתונאית אלא אם ממש נגמרו החדשות הכלכליות האמיתיות.
בדרך נמיר יש לפחות שתי מודעות ענק הקוראות לך לתמוך בעובדים ישראלים על ידי העדפת מוצרים עם תג "יוצר בישראל". כנראה שבמשרד התמת לא מצליחים להבין שאם יש יותר עבודה ביצור מקומי אז יש פחות עבודה ליבואנים, עובדי נמל ועובדי המכס. יש לי הרגשה שעבור רוב המפעלים בארץ תוספת של עוד מאה מכירות בחודש לא תיצור אפילו משרה נוספת אחת, לכל היותר יעבדו שם יותר שעות נוספות.
יתר על כן, אם תקנה מסין פחות מוצרים לסינים יהיה פחות כסף לקנות מוצרים ממך, לכן לא רק עובדי היבוא יפגעו באופן ישיר אלא גם עובדי היצוא. למה משרד התמת חושב שצריך לכוון את המשק לכיוון של משק שצורך רק מה שהוא מסוגל ליצר איש ודאי אינו יודע כי סביר להניח שאף אחד שם לא הקדיש אפילו דקה מחשבה למשמעויות הקמפיין הזה.
בזמן מחאת הקוטג' אמרה ח"כ שלי יחימוביץ': "הכי מקומם הוא פתרון הקסם של שר האוצר – לאפשר יבוא של מוצרי חלב. מה שדרוש הוא בדיוק ההפך: לא פתיחה ליבוא, אלא עידוד וסיוע פעיל דווקא ליצוא הקוטג' הישראלי ומוצרים דומים". נשאלת השאלה, האם עידוד היצוא הוא ההפך מ"לאפשר יבוא"? האם אפשרי, או בכלל רצוי, להגדיל את היצוא ולהקטין את היבוא לאורך זמן? האם פריחת ההיי-טק מוטה היצוא קשורה לדעיכת הטקסטיל בישראל עקב יבוא מהמזרח?