מה שהוא לא מזכיר זה איפה היה הדיון הזה כאשר גלובס החליטה על מדיניות הפרסומות הנוכחית שלה, מתי הוא העלה בכנס מפרסמים או עיתונאים כלשהו את הצורך בדיאלוג עם הצרכנים לגבי המינון והצורה של הפרסומות?
פתאום כאשר שורת הרווח של המדור שהוא אחראי עליו נמצאת בסכנה הוא נזכר לנהל משא ומתן
אין שום סיבה להתחשב באתרי ה"חדשות" הישראלים שמכילים מעט מאוד תוכן חדשותי ומתרכזים במאמרי דעה ורכילות. סביר להניח שאם מחר כולם פרט לאחד יעלמו מהרשת כלל לא נרגיש בהבדל.
כאנחנו בתור קוראים נרגיש שלגלובס יש משהו יחודי ברמה סבירה פלוס להציע לנו יהי אכפת לנו מהיכולת שלו להתקיים ועד אז אין שום סיבה להתחשב בזעקות הקוזקים הנגזלים שיוצאים מעיתונות הדיגיטל הישראלית
כן, כן, הוא אומר שהוא רוצה שגוגל ישלמו ליוצרי התוכן, אבל איך בדיוק אפשר לקבוע שאתר אחד שמכיל קישורים או מנוע חיפוש בעוד שאתר אחר שמכיל קישורים אינו כזה? הרי לא רק גוגל מרויחה מהצגת קישורים לאתרים אחרים שבהם נוצר התוכן הממשי אלא גם דבורית שרגל, תידרש לולינות משפטנית בשביל להבדיל אחד מהשני.
וזה לא שיש סיכוי כלשהו שבעקבות החוק אני אקבל גרוש מגוגל, הרי סביר להניח שבשביל לקבל כסף תוקם רשות ואני אצטרך להרשם וזה אולי אפילו יעלה כסף. זה לא שמרגכלית דואג ליוצרי התוכן הקטנים שמהווים חלק לא קטן מהאינטרנט הישראלי אלא בעיקר לאתרים הגדולים, כאילו שחסר להם כסף. רגע להארץ באמת חסר כסף, מענין אם הם המח שעומד מאחורי החוק הזה.
ואי אשר להפרד בלי רק להזכיר את הנקודות הבעיתיות הבאות
איך קובעים שאתר הוא ישראלי ?
קל לחסום את גוגל אם לא רוצים שהיא "תתפרנס" מהאתר שלכם, לא יותר פשוט לעשות את זה במקום לחוקק חוקים?
האם זכויות היוצרים בכל אתר ישראלי שייכים לבעלי האתר? למשל אם אני מציג קליפ מיוטיוב למה שאני אקבל כסף על זה?
אם התוכן מופץ באופן חופשי תוך ויתור חלקי או מלא על זכויות היוצרים למה דוקא גוגל צריכים לשלם על שימוש בו?
עוד סיבה פחות לקרוא את האתר שמתחרה ב"האח הגדול" בתחרות ליצירת תוכן חסר כל משמעות. חורים ברשת עברו לפלטפורמה של החברה הישראלית syndu שכמו חברה אחרת בעבר תספק לכם פלטפורמה לתוכן שלכם בצורה חברתית ויתר הבולשיט.
לי זה מזכיר את השידוך קפה דה-מרקר ודקס, מענין אם זה גם יסתיים באותה צורה.
קריאה קצת לעומק של התמחור של syndu מגלה שהם בבטא והם מתכוונים לגבות רק תשלום חודשי קטן. אני חושב שאפשר כבר להתחיל לספור לאחור את הימים עד לסגירת החברה.