כבר לא זוכר מה היה הנושא, אבל אם הייתי יודע עד כמה שח"כ דני דנון הוא טמבל, ויותר מזה, טמבל מסוכן לציבור, לא הייתי נותן לפוסט ההוא להרקב בין הטיוטות.

בסופו של דבר לא הסתפקתי בהוצאת קיטור על המאמר המופרך של דוקטור גולדרט בכלכליסט, ומאחר שבכלכליסט לא תומכים בטרקבקים החלטתי להשאיר בתור תגובה וריאציה אחרת למה שכתבתי פה שהלכה בערך כך

מערכת כלכליסט, להבא זה יהיה מאוד נחמד לדעת האם אנשים שאתם נותנים להם במה על גבי העיתון משקיעים לפי התחזיות שלהם.

במקרה של ד"ר גולדרט הייתי רוצה לדעת האם מאחר שהוא חושב שהמשבר הכלכלי אינו אמיתי הוא ניצל את מחירי השפל של המניות ותיק ההשקעות שלו נכון להיום מכיל לפחות 50% מניות.

איזו סיבה יש לא לפרסם תגובה כזו? האם זה היה סתם כשל טכני? חתול שטייל על המקלדת של מי שמאשר תגובות? או אולי בגלל שלכאורה פניתי למערכת כלכליסט הפניה הובנה בצורה מילולית והתגובה הועברה לעורך הראשי במקום להיות מפורסמת באתר?

זוכרים שהאתרים הגדולים התנגדו לחוק חסון שהיה מטיל עליהם אחריות משפטית לתוכן התגובות? נדמה לי שהם התנגדו לחוק על בסיס הטענה שמנגנוני התגובות מאפשרים חופש דיבור והבעת דעה. מסתבר, ולא בפעם הראשונה, שהעמדה הזו מהולה בהרבה צביעות ובפועל מנגנון הסינון של התגובות לא מסנן רק את התגובות שלא ראויות לפרסום מבחינה חוקית, אלא גם תגובות שכנראה המערכת לא חושבת שהן מתאימות למה שהמערכת מנסה לקדם (דעה מסוימת, או רייטינג או ….שיקולים מוזרים אחרים). בכך מערכות האתרים הופכות להיות יותר מגורם טכני בדרך לפרסום תגובה ולכן צריך לראות אותן כמעורבות ביצירת תוכן התגובה עצמו* ולקחת אחריות משפטית על התגובות שפורסמו.

* בתחילת ימי YNET היו הרבה מאוד השערות שחלק מהתגובות לכתבות הן של העיתונאים עצמם. העובדה שאין יותר שמועות כאלו לא אומרת שהעיתונאים הפסיקו להגיב למאמרים תחת שמות בדויים….

עו"ד חיים רביה כותב שגוגל לא באמת בגדה בבלוגר שלכלך על חברי ועד שערי תקוה כאשר מסרה את כתובת הIP שלו. קטונתי מלהתוכח איתו משפטית אבל גם במקרה הטוב ביותר ההתנהגות של גוגל נופלת לקטגורית הכשר אבל מסריח.

רק לפני פחות משבועיים ניתנה פסיקה שמנעה מסירה של כתובת IP של גולש בעקבות התנגדות עיקשת של YNET, גוף שהוא הרבה יותר עני מגוגל. כנראה שYNET חשבו שפסיקה כזו עלולה לסכן את מעמד הפורומים שלהם. גוגל לעומת זאת כנראה שלא מאמינים שחשיפת כתובת IP תמנה מבלוגרים לפתוח בלוג בblogger.

הצורה והתנאים בהם גוגל נכנעה לתובעים (לא היתה פסיקה של השופט אלא הסכמה בין הצדדים) לא משדרים לי סימנים שהיה להם אכפת יותר מדי. לבלוגר נתנו שלושה ימים להביע התנגדות לחשיפת הIP. שלושה ימים! כאשר אני קיבלתי מכתב איום מנומס מעורכי דין של עירית הרצליה שיעצו לי לשלם את דוחות החניה שלי, ניתנה לי ערכה של שבוע ואז היה מדובר ב200 שקל בעוד שבמקרה הזה מדובר בתביעה של 300,000. האם עורכי הדין של גוגל באמת האמינו שתוך 72 שעות אדם שאינו משפטן יכול לנסח התנגדות בלשון המשפטית הדרושה בשביל להתנגד לחשיפת הIP? אני לא מאמין שקיים עורך דין כל כך תמים. 72 שעות מספיקות בקושי למציאת עורך דין שיסכים ליצג אותך.

ומה בדיוק בער לגוגל להגיע להסכמה? blogger הוא שירות שמופעל על ידי גוגל העולמית, ומאוד סביר להניח שלמרות המאמצים של השופט אברהם הימן החוק הישראלי לא חל עליה, אז מה בדיוק היה הלחץ להגיע להסכמה? האם עורכי הדין של התובעים יכלו להראות את הנתיב המשפטי בו ניתן להחיל את החוק הישראלי על חברה לא ישראלית?

אבל נסיון ההטעיה של החברה (לפי הצהרת הדובר) כאילו היתה פסיקה שחייבה את גוגל למסור את הכתובת, במקום הסדר פשרה, הוא השיא בהתנהגות המוזרה של גוגל במקרה הזה.