לפי הניסיון של חבר עולה חדש שלי, שעלה לרגל לצורך מתן עדות על ניקיון כפיו של חבר לעבודה שמשום מה רוצה להתחתן בחתונה יהודית, דרישת סף לעדות היא עברית ברמת שפת אם. יש בזה הרבה אירוניה בכך שזה קורה דוקא בעיר כמו רעננה בה האנגלית היא שפה כמעט רשמית.

הצלחה גדול נרשמה למדיניות ה"אשר כחבר כל מי שמבקש" שלי בפייסבוק ובזכותה אני חברו של יבגני זרובינסקי, הנאשם על ידי בית משפט השדה של חורים ברשת בפשע נגד האנושות של זיוף לייקים , ומסתבר שמי שמזדעק הם אותם הטמבלים שלא מצליחים להבין גם אחרי הסיפור הזה שהם טמבלים וגם 6 טריליון לייקים לא ישחררו את גלעד שליט.

עכשיו אני בדילמה איזה עקרון יותר חשוב – הסלידה מספאם לכל צורותיו השונות, או ממתן אפס חשיבות לכל הענין של חברויות ברשת (אין טעם להחריג את פייסבוק מטוויטר או בלוגרולים או כל שיטת תיוג חברתית אחרת) . חברויות ברשת מבחינתי הן בדרך כלל חברויות למטרה מסוימת ואני בכלל לא מצפה להתקבל בברכה בביתם של אותם "חברים" אם אבוא ללא התראה מוקדמת, כמו שאני כן מצפה מחברים "אמיתיים" שלי.