אין דבר יותר ישראלי מלקטר. בעצם יש – לקטר בלי לדעת ולהבין את העובדות זה הרבה יותר ישראלי.

מירב מורן החליטה לקטר על תחנת הרכבת הסמוכה לקניון אילון וטוענת בצדק שבמצב כרגע התחנה לא ממש נגישה מכל מקום פרט לאזור הדן דיזיין והמשך הרחוב בו הוא נמצא. מה שהיא בוחרת לשכוח/לא לדעת/לא להבין זה שלא זה היה המצב עד לפני שנתיים או שלוש כאשר יצרו את ההפרדה המפלסית ברחוב מבצע קדש ששחרר את הפקקים שיצרו מחסום הרכבת והכניסה לקניון אילון, פקקים שמהם סבלו גם נוסעי האוטובוסים שספציפית לאזור הזה הם ודאי מרובים יותר מנוסעי הרכבת.

הבעיה של תחנת הרכבת הזו היא שהמקום הנכון שלה הוא מתחת לקניון איילון, או לפחות צמוד לאצטדיון, המקומות שאליהם אנשים עשויים לרצות להגיע ושמהם יש תחבורה ציבורית טובה, אבל זה משהו שהיה צריך להיות מתוכנן בזמן ההקמה של המקומות האלו ובתקופה ההיא ההתיחסות לרכבת היתה פשוט לא קיימת.
היום ליישם פיתרון כזה שהמשמעות שלו הוא הטית מסילת הרכבת וביצוע עבודות בפארק הירקון זה ענין לא ריאלי,  יותר ריאלי כנראה זה מעבר תת קרקעי מהתחנה הקיימת לקניון ומעבר מעל/מתחת לירקון לאזור רמת החייל.

ככה זה כשהתכנון הראשוני אינו אופטימלי, כל הזמן צריך להוסיף טלאי על טלאי, אבל להתלונן על כך ששירות השאטלים של עיריית תל אביב הוא בזבוז זה סתם טמטום ורשעות. זה בדיוק מה שנעשה בהרצליה פיתוח ששם התחנה עוד יותר מרוחקת ולא נגישה (אבל אי אפשר לצלם את חוסר הנגישות אז לא סביר שמירב תכתוב עליה)