התאכסנו בבנין החמוד הזה במה שלפשוט הרגיש כמו הפאתים הצפון מזרחיים של מרכז העיר. בשביל לתת תחושה כמה ברלין גדולה, המרחק מפה לאלכסנדרפלטץ (כיכר אלבסנדר?) שהוא כנראה מרכז החלק המזרחי של העיר הוא בערך ארבע קילומטר, ועדיין אם מסתובבים ברחובות התחושה היא של תל אביב ממערב לאיילון ודרום לירקון, חנויות ומסעדות כמעט בכל כיוון.

מישהו פה אמר לנו ש"תודות" למלחמת העולם ולניהול הכושל של מזרח גרמניה ברלין היא העיר הגדולה היחידה בעולם שיכולה לבנות את עצמה מחדש כעיר מערבית מודרנית, אבל עדיין התוצאה היא עירוב סגנוני שלפעמים הוא שייך לשכונה מסוימת ולפעמים אפשר לראות אותו אפילו בבניין אחד כמו זה שבו היינו. הכניסה מהרחוב נותנות תחושה של תחילת המאה העשרים אבל הבנינים עצמם עושים רושם של עיצוב סכמטי קומוניסטי, כאשר רק באחד מהם נעשה מאמץ להביא את החזות שלו לסטנדרטים מערביים של המאה ה21  עם קצת דשא עצים וסורגים.מתקני אדניות שמיפים את הבנין.

הטיפוסים האלו שמרו על הסדר מהצד השני של הרחוב.