לא נראה לי שהבנת את הטענה, לפחות זו שאני שמעתי. הטענה היא שישראל תצטרף למועדון מאוד לא מכובד שמצנזר תכני אינטרנט על סמך שיקולים וקריטריונים מאוד מסוימים, כמו שיקולים של "ביטחון המדינה" או "יציבותה החברתית" או "שלמותה המוסרית" של המדינה. סין ואיראן הן שתי הדוגמאות הבולטות, אבל אין ברשימה הזאת מדינה אחת שאפשר לכנות אותה "דמוקרטית" או "מתקדמת". (אגב, שכחת לציין ברשימה שלך את החוק נגד הימורים מקוונים בארה"ב, שהוא חסימה דה פקטו, למרות שהוא מיושם ברמת חברות האשראי, ושארגון הסחר העולמי קבע כבר שהוא לא חוקי). טענה נוספת נוגעת, אגב, לאמצעים שחברי הכנסת מבקשים להפעיל כדי ליישם את החוק הזה, שהאמת, לא מוכרת לי מדינה שבה נדרש דבר כזה או אפילו הוצע (וזה בלי קשר לישימותו).

מיקומה של ישראל כיום, אתה מתכוון…

נדמה לי בכל זאת שחשוב להדגיש את האבחנה הזאת, האבחנות האלו. אני ממש לא מהאנשים שאומרים שכל צנזורה היא דבר רע. באופן אידיאלי, כשיש חינוך ביקורתי, שמקנה לאנשים כלים להתמודד בעצמם עם החירות, אז כל צנזורה היא אכן דבר רע. כמובן שזה לא המצב היום, ואני ממש לא חושבת שצריך לאפשר לכל פדופיל לפתוח אתר ולשתף קבצים, כמו שאני לא חושבת שצריך להתיר פדופיליה גם בעולם הלא וירטואלי, מאותן סיבות ומאותו מקום. ועדיין, אפשר לדבר על מדרג, ולצד הדיבור על מדרג לדבר גם על גבולות, על קריטריונים שניתן לסבול וכאלו שלא ניתן לסבול, ועל נקודה מסוימת ורטוריקה מסוימת שמעבירה אותך ממקום אחד למקום אחר, מבחינת ההשלכות, ההקשרים, המציאות, ההיסטוריה. (אם יש פוליטיקאים שאומרים דברים דומים בבריטניה, אני בטוחה שבלוגרים בריטים ואחרים יוצאים נגדם בדיוק עם אותן טענות, וחוץ מזה, נדמה לי שיש הבדלים בסיסיים בינינו לבין בריטניה, מבחינת המסורת הדמוקרטית, יציבותה, ואפשרות הקריסה שלה).

(אגב, לגבי החוק בארה"ב, הוא לא ממש נועד להילחם בהימורים, כי החוק האמריקני עדיין מאפשר הימורים באינטרנט על מירוצי סוסים בתוך ארה"ב. זה חוק פרוטקציוניסטי, ולכן ארגון הסחר העולמי אמר שהוא לא חוקי).