שלום מרק,
ניסיתי להימנע מהביטוי הבא, אבל כ"אחת שמבינה" תן לי לשפוך פה כמה עובדות שעשויות לשים בפרופורציה מיני דאגות ותמיהות כמו אלה שהועלו על ידך. בראש ובראשונה, יש לזכור כי מדינת ישראל חתומה על אמנת הפליטים משנת 1951 המחייבת אותה להעניק מקלט לכל אדם הנכנס אליה, בכל דרך, שנרדף במדינת מוצאו על בסיס גזע/ דת/ לאום/ נטיה פוליטית או השתיכות לקבוצה חברתית מסוימת. חשוב לדעת שישראל היתה מראשי המנסחים של אמנה זו, וזאת כמובן בגלל מצב הפליטים היהודים שאחרי מלחה"ע.
באשר לסודן- משך שנים מתבצעות בכפרים בדרום סודן (ולא רק בדרפור יש להדגיש) פשיטות של מיליציות הקרויות ג’נג’וויד (בתרגום חופשי "שטן על סוס"), רוצחות בדם קר את הגברים ללא הבחנה, מבצעות אונס והתעללות אכזריים בנשים, ילדים, וילדות, מבצעות גירושים המוניים ושורפות כפרים עד היסוד. הפליטים, בין 200,000 ל 400,000 עפ"י הדיווחים, מגיעים למחנות פליטים בצ’אד אך גם אלה הפכו בלתי בטוחים עקב פשיטות לילה שעושות קבוצות ג’נג’וויד ועקב הדלדלות כוחות הסיוע הבינ"ל. הפליטים נאלצים לחפש מקום שיעניק להם מקלט ממוות ולא רק דרך לשפר את איכות החיים או את ההכנסה, כפי שרמזת.רבים מהם אכן מגיעים למצרים אך גם שם סובלים מדיכוי מצד האזרחים והשלטונות בשל מוצאם (שהרי מלכתחילה המלחמה בסודן הינה בין השלטון, הערבי מוסלמי, לאזרחי דרום סודן האפריקאים). מדובר באנשים פשוטים ברובם ושקטים, העוברים את הגבול לישראל, מחפשים מצלמה של צה"ל ומתישבים מולה להמתין לסיור על מנת להיכנע תוך אמירה כי הם מבקשי מקלט. משם הם נשלחים לכלא לחודשים ארןכים ואף שנים ללא קבלת כל מעמד פליט ובסכנת גירוש מתמדת המרחפת מעל ראשם ומשמעותה אחת- מוות. וכל זאת- ללא עוול בכפם.

מאוד עצוב לראות כי כאן בישראל שכחנו אנו את מה שעברנו לא כ"כ מזמן, ובמדינה לא כ"כ רחוקה. גם אז נשמעו קולות בעולם של "נכון הם מסכנים אבל זו לא בעיה שלנו" ו"יש לנו מספיק צרות על הראש". באדישות זו אנו מזמנים עבור הפליטים, שהגיעו לכאן לאחר שעברו 7 מדורי גיהנם (לפחות), גורל מר ביותר, ובכך אנו שוכחים את החמלה והאנושיות שאנו לא שוכחים להתפאר בהם בד"כ, ושוכחים כי אנו עושים מאמצי על, בד"כ, להוכיח לעולם שאנו מדינה מערבית ונאורה המהווה חלק מהקהיליה הבינ"ל.
בגלל כל אלה חשוב לא לעשות את הטעות שאתה עשית- כשקבעת כי יש זהות בין מהגרי עבודה לבין פליטים. על הטיפול בהם להיות שונה ואחראי יותר. כמו כן יש לזכור שאפילו סודני שאינו מהדרום יכול להיות פליט, והמצב קורה רבות כשהשלטון חושד באדם כזה בסיוע לקבוצות הדרפוריניות. לבסוף, אמצעי הזיהוי וההוכחה של אדם להראות כי הוא נרדף: אכן יש קושי בענין זה שכן יש לזכור שהאנשים הללו מגיעים לכאן בד"כ רק עם החולצה שלגבם, ללא כל מסמך מזהה. לכן אפילו אמנת הפליטים עצמה קובעת כי לא חובה על הפליט להציג מסמכים רשמים המאשרים את טענתו.

תודה על הבמה,
נטע netagiladi@gmail.com