לא ידעתי האם לצחוק או לבכות כאשר קראתי את הטקסט של יובל דרור בעין השביעית על מלחמת המעמדות של העיתונאים כנגד יאיר לפיד. הנה מספר משפטי מפתח:
- האם ייתכן שהעיתונאים, שמרגישים כיצד הם משלמים על טעויותיהם של המוציאים לאור ובכמה מהמקרים נדרשים לקצץ בשכרם רק כדי שהמו"ל יוכל לשמור על מתח הרווחים שאליו הורגל עד כה
- האומנם עיתונאים מתחילים להרגיש מנוכרים (מושג מרקסיסטי קלאסי) לפרי עבודתם, לעצמם וגם לזולתם
אני קורא טקסטים מהסוג הזה ושואל את עצמי על איזה עיתונאים הכותב מדבר לכל הרוחות? האם מי שכותב דברים כאלו טורח לעיין מדי פעם בYNET?, בוואלה? מסתכן בנפשו ומסתכל על הפשע נגד האנושות הנקרא "24 דקות"? האם אחרי דפדוף קצר בזוועיתונים האלו מישהו יהיה מוכן לשלם עבור משהו שאחד מה"עיתונאים" שעובדים בהם כתב*? אולי לפני שהם מבקשים השוואת תנאים עם לפיד כדאי שהם ינסו טיפה להיות עיתונאים – כלומר ללמוד לכתוב בצורה מענינת ולדווח על עובדות, כי אני נשבע שהיתה תקופה שבה הטור של יאיר לפיד היה הדבר הראשון שהייתי קורא במוסף של שבת ולא מעט פעמים גם הדבר היחידי שהייתי זוכר מהעיתון ביום ראשון בבוקר.
אני לא יודע, אולי אני מחמיר מדי. אולי אין לי את הכלים לשפוט את איכות התוכן של כתבי האקטואליה, ביטחון, תרבות, ותחומים אחרים שלא מענינים אותי מספיק בשביל שאוכל להבדיל בהם בין התבן למוץ. מצד שני בהחלט יש לי את הכלים לשפוט כתבים טכנולוגיים והמסקנה שלי היא שבלי לדעת מה השכר שלהם, רובם מרוויחים יותר ממה שמגיע להם.
ניקח את גיא גרימלנד כדוגמא אקטואלית. בעקבות התקלה בשרתי גימייל הוא כתב היום טור בדה-מרקר שכותרתו היתה הבעיה האמיתית של ג'ימייל: חוסר בגרות. בטור הזה מקשקש גרימלנד על כך שהתקלה בגימייל מתביעה על כישלון מודל מחשוב הענן ותוכנה כשירות. העובדה הבסיסית ששרתי מייל בדיוק כמו שרתי אחסון אתרים חייבים להיות ב"ענן" ולא יכולים להתנהל על מחשב מקומי בגלל שצריכה להיות להם כתובת DNS, ואולי אפילו כתובת IP קבועה, ורצוי שהם יהיו כל הזמן זמינים (כלומר לא תלויים בהפסקות חשמל, בעיות של הISP, או בחתול שמנתק כבלים) למרות שבעיקרון לפי פרוטוקול המייל שרתים צריכים לבצע מספר נסיונות בזמנים שונים לפני שהם מתיאשים. אבל יש לי חשד שגרימלנד משוכנע שאם מותקן על המחשב שלו אאוטלוק אז הוא יכול לקבל מייל בלי להשתמש בשירותים של שרת שנמצא בענן.
מעבר לכך, האם כתב בעיתון כלכלי פטור מלהבין את הצדדים הכלכליים של הטכנולוגיה? האם באמת אפשר לכתוב משפט כמו
איך אפשר לבוא למיקרוסופט בטענות ולטעון שמודל התוכנה המסורתי (בתשלום) גוסס, כשזה החינמי של גוגל בעצמו מקרטע? אי אפשר. ולכן המקרים האחרונים מוכיחים ששירות Google Apps עדיין לא בשל …
כאשר למיטב ידיעתי שירותי Google Apps בכל הנוגע לדואל הם בתשלום? ולטעון שפתרון הexchange של מיקרוסופט יותר טוב כי…. ככה? כאשר למעשה אני לא מאמין שיש ארגון בארץ שבו מערכת הדואל מושבתת לפחות משעתיים בשנה גם אם הם משתמשים בexchange עם שרת שנמצא בארגון.
גימייל, וכל השירותים האחרים מסוגו, בסך הכל מספק גישה לשרת המייל שבו אתה מנהל חשבון דרך פרוטוקולים אחרים מהפרוטוקולים הסטנדרטיים – POP3, SMTP וIMAP שבעזרתם אנשים אמורים לקבל ולשלוח מייל. בתמונה שלמטה הם פשוט מאפשרים שימוש גם בפרוטוקול HTTP במקום SMTP בשביל לשלוח דואל דרך שרת smtp.a.org ולקרוא דואל משרת pop3.b.org דרך HTTP במקום דרך POP3
התמונה מתוך הערך על דואל בויקיפדיה.
ולא רק כתבי טכנולוגיה לא בטוח שראויים לתשלום על העבודה שלהם, כדאי לקרוא את מה שאורן צור כתב על הדיווח בידיעות לגבי השביט לולין.
*כמובן שלכל כלל יש יוצאי דופן