רביב דרוקר מגיב למתקפה של אנשי נתניהו על תחקיר ההוצאות של נתניהו בלונדון. אחד המשפטים המענינים שהוא כותב הוא "השאלה היא לא מה אנחנו חושבים שקורה, אלא מה אנחנו יכולים להוכיח שקרה. זו הציפייה של הציבור מהתקשורת וזו חובתו של העיתונאי." משפט שהחזיר אותי מספר שבועות אחורה לרגע שבו רק בגלל עצלות, רביב דרוקר לא זכה לתואר המכובד של העיתונאי הדביל של השבוע.

זה קרה ביום שישי באחד הקטעים בהם דרוקר, שלח ושאר אנשי המערכת משתלחים קצת בחמישה אנשים שלדעתם יצאו אהבלים באותו שבוע. דרוקר בחר לרדת, מסיבה שאני כלל לא זוכר, על ביבי נתניהו וטען שאדם שממציא זכרונות של חיילים בריטיים בילדות שלו, למרות שהוא כלל לא היה קיים בתקופה הרלוונטית, לא צריך להגיד את מה שביבי אמר.

אבל האם זו עובדה מוצקה שביבי שיקר בקשר לחיילים הבריטיים? אנחנו יודעים שבין אם בטעות או כוונה, זו היתה שגיאה של עיתונאי ידיעות שריאינו את נתניהו. אז מה ניתן להסיק מכך על רביב דרוקר? אולי דרוקר העיתונאי מחויב לסטנדרטים גבוהים יותר משל דרוקר המגיש, אבל אם כך האם באמת הצופה הממוצא יכול להבדיל בין שניהם ולדעת מתי מילה היא "עובדה מוצקה" ומתי לא?

אבל בעצם אולי כדאי שדרוקר יסביר לנו מה הופך עובדה למוצקה. בתחקיר הביזבוזים אני מניח שהוא הצליח להשיג העתקי חשבוניות של הזוג נתניהו ורק מוח חובב קונספירציות יטען שהן היו מזויפות, אבל האם דרוקר אינו (או היה) הכתב/פרשן פוליטי? אחד כזה שיושב מול המצלמה ואומר "מקורות במשרד ראש הממשלה אמרו ש…."? אז מה בדיוק הופך את האמירה הזו מדרגת שמועה לדרגת "עובדה מוצקה"? או שהעובדה המוצקה פה היא שמקור בכיר אכן אמר, ולא התוכן של מה שהוא אמר?

וכמובן שיש את הענין שבחיי היום יום אנו קוראים לו "שקר לבן". יתכן בהחלט שעיתונאי יביא אוסף עובדות מוצקות וישמיט מסיבה כלשהיא עובדה מאוד חשובה שתאיר באור אחר לחלוטין את כל הדיווח. אני הייתי מקווה שסטנדרט עיתונאי מקובל יהיה להביא לא רק את העובדות המוצקות, אלא את כל העובדות המוצקות, במיוחד אם הן פוגעות בתזה שהעיתונאי בונה.

אז אני לא מצפה מעיתונאי להביא "עובדות מוצקות" כי ברור לי שזה קשה עד בלתי אפשרי לביצוע, ואני מסתפק בזה שהם יעשו מאמץ מירבי וגם יעידו בעצמם על ההטיות שלהם הקשורות לכתבה.

ובשולי הדברים, הדיון על ההוצאות של נתניהו והדיווח עליהן, מעיד על הרדידות של התקשורת הישראלית והאהבה שלה לעיסוק בטפל וציבעוני במקום במה שחשוב. באותו יום בו פורסם התחקיר השלים בנק ישראל רכישה של 600 מליון דולר שלפי הערכה שלי יביא להפסד של 34 מיליון שקל אם הדולר ישאר באותה רמה של היום ויותר מכך אם הוא ימשיך לרדת. כמה זמן הוקדש לדיון בזה? אני מניח שלא הרבה. כן 34 מיליון שקל שיהיו חסרים בתקציב הם כנראה פחות חשובים מ125 אלף שקל שארגון הבונדס הוציא למימון ה"תענוגות" של נתניהו, וחמשת אלפי השקלים שיצאו מתקציב המדינה עבור הנסיעה הזו.