האיחוד האירופאי העביר חוק שדורש מכל אתר הרוצה לשלוח "עוגיות" לדפדפן של הגולש לבקש אישור מפורש לכך. יקח עוד שנה וחצי עד שכל המדינות החברות באיחוד יעיברו חוקים מקומיים משלהן התואמים את החוק הזה, אבל החל מאפריל 2011, הפעולה הפשוטה של שמירת השם, כתובת הדואל והאתר של מגיב בעוגיות שלו, אחרי שהוא שלח תגובה, תדרוש ממנו הסכמה מפורשת. אפילו סתם לגלוש בבלוג שלכם יהיה ענין יותר מורכב מאחר שודאי שאתם משתמשים בשירותי סטטיסטיקות חיצוניים שודאי משתמשים בעוגיות ולכן לפני שגולש מהאיחוד יכנס אליכם לאתר תאלצו לברר האם הוא מסכים לכך.

דרך אגב, זו הדרך האירופאית המנומסת להטיל צנזורה על הרשת. ריבוי החוקים הנוגעים לאתרים ברשת משמעותם שאדם ניזקק ליעוץ משפטי בכדי להקים אתר, אפילו אם זה בלוג מסכן שמיועד לספר על תעלוליו של הכלב המשפחתי, ויעוץ משפטי עולה כסף, סביר להניח שיותר כסף מעלות שם מתחם ואכסון למשך 10 שנים. אם חוקים מהסוג הזה באמת יאכפו המשמעות תהיה סופו של התוכן העצמאי באירופה.

אף פעם לא האמנתי ביכולת של סלוגנים בני פחות משמונה מילים לשכנע אנשים. אולי הם יכולים לשטוף את המוח של אנשים לטווח קצר, אבל הם לא יכולים ליצור שינוי תודעתי לטווח ארוך. אם מסעות פירסום המשתמשים בסלוגנים כאלו היו מצליחים, במזרח התיכון היה כבר שלום מזמן כי איזה סלוגן יותר חזק מ"שלום עכשיו"?

למרות שחנה בית הלחמי ודאי אינה דוגמה מיצגת ליכולת הניתוח של האדם הממוצע, כדאי לדעתי לשים לב לצורה בה היא מרסקת את כל הטענות הפופוליסטיות של מתנגדי החוק. ולמרות שסביר להניח שהאדם הממוצע ברחוב לא ינסח את הסיבה המדויקת למה המסרים לא עובדים עליו בכזו רהיטות, הוא יבין שהמסרים לא תואמים לניסיון החיים שלו.

דוגמא אחרת לחוסר האפקטיביות של הסלוגנים היא ההודעה הזו בקבוצת הדיון נגד החוק:

שבוע טוב,

כמתנגד לחוק המוצע אני מוצא שמרבית המסרים המוצגים נגד החוק אינם מדברים
אלי. אני גם חושש  שרבים מהם אנים מדברים לקבוצות גדולות בציבור וזו
עלולה להיות בעיה.

אקח לדוגמה כמה מסרים על מנת להסביר:

הצנזורה תפריע לי לגלוש – לא נכון. כולם יודעים שכל אחד יכול לבקש שלא
יסננו אותו.
אני אאלץ להיכנס ל"רשימה שחורה" – לא מסכים. ברור לכולם שעשרות או מאות
אלפים יבקשו שלא להסתנן ולכן הרשימה אינה שחורה כלל. ככלל – זו הפחדה לא
מציאותית לדעתי.
אם אתם רוצים לשמור על הילדים שלכם, שמרו עליהם בעצמכם – יתכן ונכון, אבל
האזרח הממוצע דווקא מרוצה כשהמדינה אומרת לו שהיא תעזור לו לשמור על
הילדים (אם זו אכן מטרת החוק).
ש"ס מנסה לכפות על הציבור החילוני כפיה דתית – (ג"נ: אני דתי) מסר לא
יעיל, במיוחד לאור זאת שיש לחוק מספר רב של מסבירים חילוניים.
קללות נגד ש"ס, דרישה לצנזור של אתרים דתיים, אמירות בסגנון "אני אפתח
אתר פורנו ענק" – מועילות לקידום החוק ולא לביטולו.

ככלל, נדמה לי שחלק גדול מהמתנגדים שקראתי הינם ליברליים, חילוניים, ואין
להם ילדים בגיל הרלוונטי, ולכן הם מציגים מסרים שאינם פוגעים במטרה. הרי
להם בעצמם החוק כלל לא יפריע, והמלחמה עבורם היא עקרונית.

אז למה אני נגד החוק?

בקצרה: החוק אינו יעיל ואינו מועיל. הוא מלא חורים ולפיכך לא אוכל להעזר
בו כדי להגן על ילדי (אני אאלץ לוותר על הסינון כי הוא יפריע לי). חוות
הדעת המקצועית בנושא ברורה – סינון מרכזי לאומי אינו אפשרי. רק סינון
ביתי, משפחתי וולונטרי יכול להועיל, והייתי אכן רוצה שהמדינה תעזור
לאזרחים בפיתוח כלים לסינון משפחתי.

תוצאות סקר שהתפרסמו בגלובס הראו ש56% מהציבור הישראלי תומך בהצעת חוק 892. למרות הרצון של הצפונבונים התל אביבים להאשים את החרדים בחוק, התוצאה של הסקר מראה שיש פה ענין שחוצה את גבולות החלוקות החברתיות האוטומטיות. בהנחה שדתיים וערבים מהווים 30% מהאוכלוסיה בארץ והם כולם תומכים בחוק, עדיין צריך להסביר איך זה שיותר משליש מיתר הציבור תומך בחוק גם כן.

בסופו של דבר אני לא חושב שאפשר להתעלם מהעובדה שפמניסטיות כדוגמאת חנה בית הלחמי היו בעד החוק (למעשה סביר להניח שהחוק לא הלך מספיק רחוק לדעתה), שכל מיני אנשים המציגים את עצמם כשומרים על הילדים כמו יצחק קדמן תמכו בחוק, אז מה הפלא שאנשים חלושי דעת אך בעלי השפעה תקשורתית כמו מרים קוץ תמכו בחוק?

בכנסת הרבה מאוד מהתומכים בחוק לא היו שיכים למפלגות החרדיות, כמו שאומר איתן כבל

"לצערי, חוק האינטרנט זה לא הישג של ש"ס", אומר מזכ"ל העבודה, ח"כ איתן כבל, שהצביע נגד החוק. "זה יום עצוב לכנסת כולה, כי כשבודקים את הנתונים, מגלים שכל חלקי הבית תמכו בהצעה. כולם תמכו בזה, ולא כי היתה משמעת קואליציונית. לקבוע שש"ס קובעת את המציאות, זו טעות אופטית".

עד כדי כך המצב עגום ששניים מתוך חמשת חברי הכנסת של מרצ לא הגיעו להצבעה למרות החשיבות הסמלית שלה, ולכאורה החוק הזה הוא נגד הדברים הבסיסיים ביותר במצע של מרצ.

גם בבלוגוספירה, למרות הרושם החיצוני של התנגדות תקיפה, נאמרו הרבה דברים על כך שיש הגיון בחוק וצריך להתפשר, וימי גליק מספיק גלוי בכדי להודות שהחוק לא מפריע לו.

בסופו של דבר לדעתי אנשים הושפעו מקמפיין "האינטרנט מסוכן, יש בו פדופילים !!1!!!" שYNET מוביל משנת 2001, ואני לא היחיד שחושב כך.

קשור אך לא קשור: להבנתי חוק 892 לא יחסום אתרים פדופיליים בהתאם סעיף 214 בחוק העונשין האוסר פרסום תמונות עירום של ילדים. הסיבה היא טכנולוגית מאחר שלא הומצא עדיין האלגוריתם שיאפשר לזהות מתי תמונה היא תמונת עירום, שלא לדבר על זיהוי גיל המשתתפים בתמונה. מאחר שהפילטור יהיה על התוכן הטקסטואלי לא נראה לי שיחסמו רק אתרים העוברים על סעיף 214, ולא יחסמו כל האתרים (או אפילו רובם) שעוברים על אותו סעיף בחוק.