מענין מה התירוץ של בזק בינלאומי לכך שבאתר שלהם הם משתמשים בתוכן שהוא כנראה ללא הרשאה של היוצרים שלו, וגם במקומות שהיוצרים משחררים את התוכן תחת רשיון קריאטיב קומונס, אז בזק בינלאומי מפירים את הרשיון הזה….

ולמה אני מניח שלא לא הכל נעשה ברשיון? כי הנסיון שלי הוא שחברות ישראליות חושבות שכל דבר שלא מגובה בעורך דין לא ראוי לשלם עליו, או אפילו סתם להיות נימוסי ולבקש רשות.

הרגשתי די מטופש כשקראתי שיובל דרור מוריד את המאמרים בהם הביא קטעים מעיתוני הארץ שפורסמו לפני טריליון שנה. האם רק לי מספיק אכפת ממה שאני כותב בשביל להאבק על ההשארה שלו זמין, ולא משנה מה היתה האיכות או חשיבות של מה שכתבתי? פתאום כשאושיה כמו דרור מתכופף בלי קרב (לפחות לפי הדברים שלו) נראה שההתעקשות שלי להשאיר תכנים היא בקטע שהוא הרבה יותר קרוב לטפשות מאשר לכל דבר אחר. בסופו של דבר יש לאתר הזה 2.5 קוראים קבועים ו2.5 קוראים שמגיעים מגוגל, אז בטח שאין שום חשיבות ציבורית להתעקשות שלי, והחיים יכולים להיות הרבה יותר נעימים אם אני אוריד מאמר ביקורת על עיתונאי באופן מיידי כאשר הוא מבקש.

לא שיש לי כלל זכות לרמוז ליובל דרור מה לעשות, בסופו של דבר זה האתר שלו והחיים שלו.

ועדיין זה ענין מוזר ביותר – למה לכל הרוחות מתכנת שולח מכתבים שקשורים  לזכויות יוצרים, ולמה אוניברסיטת תל אביב מרשה לו לעשות דברים כאלו? למה אותו מתכנת חושב שפרסום במדיה חדשה מהווה יצירה חדשה השונה מהיצירה המקורית*, ולמה הוא מאמין שיש לו בכלל זכויות יוצרים על פרסומות שהופיעו בעיתון**, ואיך הוא חושב היתה מתפקדת האוניברסיטה שבה הוא פועל אם כל ציטוט מעיתון או מקור אחר היה נופל תחת הפרת זכויות יוצרים?

ובכלל, אחד הדברים שיובל דרור פירסם היה מודעה משנת 1932. אם ניתן לסמוך על המחשבון של חלונות שאין לו באגים בפעולות חיסור, הרי שעברו כבר 78 שנה מיום הפרסום ולכן תם תוקף זכויות היוצרים*** ….. ואולי באוניברסיטת תל אביב מאמינים שלזכויות יוצרים לעולם לא פג התוקף?

זה מאוד יפה שיש לאתר העיתונות ההיסטורית, שממנו נלקחו הקטעים,תנאי שימוש, אבל אם לא ניסח אותם עורך דין, ולא עושה רושם שניסח אותם עורך דין, לא עדיף פשוט לבקש בנימוס את הסרת התכנים על בסיס אותם תנאי שימוש, מאשר לנפנף מיד באיום של ערכאות משפטיות? האם אותו מתכנת נכבד כל כך רוצה לבדוק את מהימנות הידע המשפטי על זכויות יוצרים שהוא צבר ודאי מקריאה בYNET הומור?

הזמנתי את אנשי אתר העיתונות ההיסטורית להגיב פה, אבל אני לא ממש מצפה שהם יעשו זאת.

*להגיד שלעותק דיגיטלי של עיתון יש זכויות יוצרים השונות מאלו של העיתון המקורי זה כמו לטעון שלשיר שנמכר בItunes יש זכויות יוצרים השונות מאלו שהיו לו כשהוא נמכר על תקליט

**פסק הדין בתביעה של מעריב נגד alljobs קבע בעצם שזכויות היוצרים של פרסומות הם של היוצר ולא של העיתון שבן הן פורסמו ושכברירת מחדל התועלת שיש למפרסם מפרסום נוסף עולה על הנזק שנגרם לכאורה מהפרת זכויות היוצרים.

*** לא מדויק כמובן, מאחר שזכויות היוצרים בישראל פגות 70 שנה אחרי מות היוצר, אבל כלל לא ברור במקרה הזה מיהו היוצר ומתי הוא נפטר. אני מניח שגם לאוניברסיטת תל אביב לא יהיה קל למצוא את הפרטים האלו כאשר מדובר בעיתונאים זוטרים ומפרסמים.