צבי זרחיה מתלונן על כך שהשמש זורחת במזרח בכתבה שכותרתה פרצות גדולות התגלו בחוק הלוביסטים* האומרת שלוביסטים אמיתיים לא בהכרח פועלים בתוך הכנסת עצמה ויכולים לנהל את עניניהם גם מבית קפה סמוך.

גם אם נתעלם מהעיוולת שבתוכן של החוק, עצם החקיקה שלו מעידה לדעתי יותר מכל דבר אחר על פשיטת הרגל המוסרית של המחוקקים, זה כאילו שהם מכריזים בקול רם שאינם מסוגלים להתנגד לחוקים שהם חושבים שהם רעים כמו חוק ההסדרים, ולא מסוגלים להבין לבד שאין סיבה שיפגשו עם לוביסטים אם הם לא רוצים להיות מושפעים על ידם**.

בדבר אחד זרחיה טועה. החוק בהחלט השיג את מטרתו, רק שהמטרה שלו לא היתה למנוע קשרי הון-שילטון אלא לספק עוד ספין חיובי על פועלם הנורא של הגברת יחימוביץ והאדון סער.

* חוק האמור להסדיר את פעילותם של לוביסטים בכנסת ולחייב אותם לחשוף את מי הם מייצגים.

** ההשפעה האפקטיבית של החוק, כמו שכל בר דעת יכל לנחש לבד, הוא העלאת רף הדרישות בשביל קיום פעילות לוביסטית בכנסת דבר שגורר כמעט בהכרח שלגופים אינטרסנטיים חסרי אמצעים תהיה פחות השפעה מגופים אינטרסנטיים בעלי הון. ראו את הערה 7 של יהונתן על הלוביסטים שהוא פגש בדיון על חוק הטוקבקים.