יעל גרונטמן היא העיתונאית הדבילית של השבוע

אזכור של פייסבוק מביא קוראים ולכן לעיתונאי של המאה ה21 אין שום צורך לנסות להבין האם הכתבה שהוא מפרסם הינה בעלת קשר מינימלי למציאות כל עוד העורך בן ה8 של העיתון יוכל להכניס את המילה פייסבוק לכותרת.

אני רוצה להאמין שזו הסיבה שיעל גרונטמן כתבה על כך שנחשפו פרטיהם הפרטיים של 100 מליון משתמשי פייסבוק, כאשר למעשה נחשפו רק פרטים שמלכתחילה אותם אנשים בחרו לחשוף. אני רוצה להאמין בכך, כי האלטרנטיבה היא שעיתונאות הטכנולוגיה הישראלית היום מתמקדת בעיקר בתרגום אוטומטי חסר כל מחשבה של ידיעות שפורסמו בערוצי תקשורת זרים תוך ניסיון מטופש להפוך אותם ליותר סנסציוניים מאשר הם באמת.

(ה"מחקר" המצוטט עוד יותר טפשי ממה שנדמה מאחר שמה שהחוקר עשה הוא להמציא/למצוא שמות ולבדוק האם קיים עבורם דף בפייסבוק הנגיש לכל גולש, בלי כל ניסיון לבחון את התוכן של הדף)

שתי פסקאות על צפון אברקסס והסרט התחלה

אני חושב שאני לא מגיע מספיק למסעדות של השפים הישראלים הנחשבים בשביל לדרג אותן בסגנון של החבר שהייתי איתו (האוכל הכי טוב שאכלתי בישראל) אבל המילה היחידה שהצלחתי להוציא בין ביס לביס היתה – יאמי. עכשיו אני עובד על תוכנית לזכיה בלוטו בשביל שיהיה לי מספיק כסף להגיע לשם יותר.

מצפון אברקסס התגלגלנו לדיזנגוף סנטר בכדי לראות את הסרט "התחלה". נדמה לי שההדבר הכי חזק שאיתו יצאתי מהסרט הוא החלטה מחודשת להפסיק להתיחס למבקרי קולנוע כאל אנשים שמבינים משהו בקולנוע. למזלו, הסרט מכיל מספיק קטעי פעולה ואפקטים שצולמו ובוצעו בצורה מרהיבה בשביל שלא לכאוס על עצמי כמו שקרה במקרה של "מחוז 9" , אבל העלילה היא שאריות של עלילות של סרטים וספרים טובים יותר שחוממו במיקרוגל. הסרט אפילו לא מנסה להפוך את הגיבורים שלו למשהו שהוא מעבר לפלקט וההרגשה היא שהעלילה קימת רק בשביל לתרץ את צירוף כל קטעי האקשן לתוך סרט אחד.

אני פה רק בשביל לשאול שאלה