בין הגן הבהאי, סטלה מאריס, הטיול ההכרחי בכרמלית והעמידה הלא פחות הכרחית בפקקים של הקריות, הצלחנו לשלב טיול קצר וארוחת צהריים במושבה הגרמנית (הסיניה בטחינה בפאטוש היא יאמי). תוך כדי הטיול הגענו למוזיאון העיר ובכניסה נתקלנו בחבורת מטיילים נמרצים בגיל ממוצע של 70 שסיפרו לנו שהמוזיאון סגור אבל הדלת לא נעולה. מאחר שאנחנו זוג פוחזים צעירים בני 43 כמובן שמיד נכנסנו למוזיאון לסיור (ואחרינו חבורת ההוללים הותיקים).
אני שמח לבשר שהמזגן ומצלמות האבטחה במוזיאון עובדים.

לכל הענין היתה תחושה של סרט – אולי קוקון 3, או לפחות תוכנית מטיחות במסורת פיספוסים. בסופו של יום, לפני שהלכנו לישון פתאום הבנו שהפסדנו את הזדמנות חיינו להתעשר, הרי שום דבר לא מנע מאיתנו להשאר במוזיאון, לפתוח אותו לקהל ולגבות 10 שקל מכל אדם (50% הנחה כמובן לאזרחים ותיקים כמו שאומר השלט בכניסה)?

חיפה היא אולי עיר עם עתיד אבל בהווה כנראה שיש בה אנשים שמאמינים שכל מה שנדרש בכדי למנוע פריצה למקום הוא לשים שלט "סגור".