אף פעם לא האמנתי ביכולת של סלוגנים בני פחות משמונה מילים לשכנע אנשים. אולי הם יכולים לשטוף את המוח של אנשים לטווח קצר, אבל הם לא יכולים ליצור שינוי תודעתי לטווח ארוך. אם מסעות פירסום המשתמשים בסלוגנים כאלו היו מצליחים, במזרח התיכון היה כבר שלום מזמן כי איזה סלוגן יותר חזק מ"שלום עכשיו"?
למרות שחנה בית הלחמי ודאי אינה דוגמה מיצגת ליכולת הניתוח של האדם הממוצע, כדאי לדעתי לשים לב לצורה בה היא מרסקת את כל הטענות הפופוליסטיות של מתנגדי החוק. ולמרות שסביר להניח שהאדם הממוצע ברחוב לא ינסח את הסיבה המדויקת למה המסרים לא עובדים עליו בכזו רהיטות, הוא יבין שהמסרים לא תואמים לניסיון החיים שלו.
דוגמא אחרת לחוסר האפקטיביות של הסלוגנים היא ההודעה הזו בקבוצת הדיון נגד החוק:
שבוע טוב,
כמתנגד לחוק המוצע אני מוצא שמרבית המסרים המוצגים נגד החוק אינם מדברים
אלי. אני גם חושש שרבים מהם אנים מדברים לקבוצות גדולות בציבור וזו
עלולה להיות בעיה.אקח לדוגמה כמה מסרים על מנת להסביר:
הצנזורה תפריע לי לגלוש – לא נכון. כולם יודעים שכל אחד יכול לבקש שלא
יסננו אותו.
אני אאלץ להיכנס ל"רשימה שחורה" – לא מסכים. ברור לכולם שעשרות או מאות
אלפים יבקשו שלא להסתנן ולכן הרשימה אינה שחורה כלל. ככלל – זו הפחדה לא
מציאותית לדעתי.
אם אתם רוצים לשמור על הילדים שלכם, שמרו עליהם בעצמכם – יתכן ונכון, אבל
האזרח הממוצע דווקא מרוצה כשהמדינה אומרת לו שהיא תעזור לו לשמור על
הילדים (אם זו אכן מטרת החוק).
ש"ס מנסה לכפות על הציבור החילוני כפיה דתית – (ג"נ: אני דתי) מסר לא
יעיל, במיוחד לאור זאת שיש לחוק מספר רב של מסבירים חילוניים.
קללות נגד ש"ס, דרישה לצנזור של אתרים דתיים, אמירות בסגנון "אני אפתח
אתר פורנו ענק" – מועילות לקידום החוק ולא לביטולו.ככלל, נדמה לי שחלק גדול מהמתנגדים שקראתי הינם ליברליים, חילוניים, ואין
להם ילדים בגיל הרלוונטי, ולכן הם מציגים מסרים שאינם פוגעים במטרה. הרי
להם בעצמם החוק כלל לא יפריע, והמלחמה עבורם היא עקרונית.אז למה אני נגד החוק?
בקצרה: החוק אינו יעיל ואינו מועיל. הוא מלא חורים ולפיכך לא אוכל להעזר
בו כדי להגן על ילדי (אני אאלץ לוותר על הסינון כי הוא יפריע לי). חוות
הדעת המקצועית בנושא ברורה – סינון מרכזי לאומי אינו אפשרי. רק סינון
ביתי, משפחתי וולונטרי יכול להועיל, והייתי אכן רוצה שהמדינה תעזור
לאזרחים בפיתוח כלים לסינון משפחתי.