תמר בן יוסף לועגת מעט לבנק ישראל על מאין סטיות אידאולוגיות מאידאת השוק החופשי שיוצרת קנית הדולרים שלו ,וההודעה שהוא עומד לקנות אגרות חוב ממשלתיות. הלעג מראה על חוסר הבנה מהו שוק חופשי אמיתי.
מילת המפתח בשוק חופשי היא חופש, כלומר הפעילים בשוק חופשיים לעשות בקנין שלהם כל מה שהם רוצים. עיקרון חשוב נוסף הוא שנקודת המוצא להתמקחות על מחיר היא שכל הקונים וכל המוכרים נמצאים בעמדת מוצא זהה, כלומר למשל איש לא נותן העדפה בשוק לאבוטבול על פני מרציאנו בגלל שהוא מופיע לפניו בספר הטלפונים. כמובן שאם אני ויצחק תשובה ננסה בו זמנית לקנות את המקרר האחרון בחנות באותו מחיר, יתכן שהמוכר יעדיף למכור אותו לתשובה, אבל זה לא יהיה בגלל שמישהו קבע שלתשובה יש זכות לדבר עם המוכר לפני (או ההיפך כאשר יש מדיניות אפליה מתקנת).
בשוק חופשי לכל ארגון יש מעמד בסיסי זהה, לכן גם לאירגון גדול כמו בנק ישראל שמיצג 7 מיליון אנשים יש מעמד זהה כמו לי. כל עוד בנק ישראל משחק לפי הכללים שכל השחקנים האחרים משחקים ולא מנסה להוציא הוראות וחוקים שיוציאו קונים ומוכרים אחרים מהשוק, אין שום פגיעה עקרונית במימוש הרעיון של שוק חופשי רק בגלל שבנק ישראל גם כן מגיע לקנות ולמכור בשוק.
למעשה לדבר על שוק ההון כשוק חופשי הוא דבר טיפה מגוחך, הרי יש לפחות ארבעה גופים ממשלתיים שעושים רגולציה די אכזרית על מה שקורה בשוק הזה – בנק ישראל , המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח ורשות ניירות הערך. בסביבה כזו להתנפל על בנק ישראל בגלל שהוא תרם עוד 0.1% לחוסר החופש בשוק הוא סופר התקטננות. בעצם גם ההצהרות על כך שהמשברים של הבנקים מצביעים על כשלון השוק החופשי, כאשר הם פועלים בסביבה המרוגלצת ביותר במשק (לא רק בישראל), טיפה לא לענין.