קטגוריה: שוק חופשי

גם לכלכלנים צריך להסביר מהו שוק חופשי

תמר בן יוסף לועגת מעט לבנק ישראל על מאין סטיות אידאולוגיות מאידאת השוק החופשי שיוצרת קנית הדולרים שלו ,וההודעה שהוא עומד לקנות אגרות חוב ממשלתיות. הלעג מראה על חוסר הבנה מהו שוק חופשי אמיתי.

מילת המפתח בשוק חופשי היא חופש, כלומר הפעילים בשוק חופשיים לעשות בקנין שלהם כל מה שהם רוצים. עיקרון חשוב נוסף הוא שנקודת המוצא להתמקחות על מחיר היא שכל הקונים וכל המוכרים נמצאים בעמדת מוצא זהה, כלומר למשל איש לא נותן העדפה בשוק לאבוטבול על פני מרציאנו בגלל שהוא מופיע לפניו בספר הטלפונים. כמובן שאם אני ויצחק תשובה ננסה בו זמנית לקנות את המקרר האחרון בחנות באותו מחיר, יתכן שהמוכר יעדיף למכור אותו לתשובה, אבל זה לא יהיה בגלל שמישהו קבע שלתשובה יש זכות לדבר עם המוכר לפני (או ההיפך כאשר יש מדיניות אפליה מתקנת).

בשוק חופשי לכל ארגון יש מעמד בסיסי זהה, לכן גם לאירגון גדול כמו בנק ישראל שמיצג 7 מיליון אנשים יש מעמד זהה כמו לי. כל עוד בנק ישראל משחק לפי הכללים שכל השחקנים האחרים משחקים ולא מנסה להוציא הוראות וחוקים שיוציאו קונים ומוכרים אחרים מהשוק, אין שום פגיעה עקרונית במימוש הרעיון של שוק חופשי רק בגלל שבנק ישראל גם כן מגיע לקנות ולמכור בשוק.

למעשה לדבר על שוק ההון כשוק חופשי הוא דבר טיפה מגוחך, הרי יש לפחות ארבעה גופים ממשלתיים שעושים רגולציה די אכזרית על מה שקורה בשוק הזה – בנק ישראל , המפקח על הבנקים, המפקח על הביטוח ורשות ניירות הערך. בסביבה כזו להתנפל על בנק ישראל בגלל שהוא תרם עוד 0.1% לחוסר החופש בשוק הוא סופר התקטננות. בעצם גם ההצהרות על כך שהמשברים של הבנקים מצביעים על כשלון השוק החופשי, כאשר הם פועלים בסביבה המרוגלצת ביותר במשק (לא רק בישראל), טיפה לא לענין.

אביה ספיבק – פרופסור לכלכלה ולשעבר משנה לנגיד בנק ישראל מתקשה להבין מהו שוק חופשי

במסגרת מאמציו לטיפוח הניאו קומוניזם סוקר אביה ספיבק במסגרת טורו בכלכליסט את הספר "אגדות כלכליות". מאחר שסקירה פשוטה של התוכן על מעלותיו וחסרונותיו כנראה שלא מספקת מספיק את מר ספיבק, הוא חייב לקחת קטע בשביל להדגים למה תכנון ממשלתי הוא טוב ושוק חופשי רע

עומדים להם שני רוכלי גלידה על חוף ים ישר שאורכו 300 מטר מצפון לדרום, ועליו מפוזרים הקונים באופן אחיד. היכן יבחרו להתמקם הרוכלים כדי למקסם את מכירותיהם ורווחיהם?

אילו היתה העירייה מקצה להם מיקום שהוא הטוב ביותר לקונים, היה האחד עומד 75 מטר מהקצה הצפוני, והשני היה עומד 75 מטר מהקצה הדרומי. בצורה כזו יצטרכו הקונים ללכת את המרחק המינימלי כדי לקנות גלידה. אבל, בתחרות בין הרוכלים מסתבר שזה אינו שיווי המשקל.

מדוע? לרוכל הצפוני יש קהל שבוי – כל מי שנמצא מצדו הצפוני. לכן כדאי לו לרדת דרומה, כדי להגדיל את נתח השוק שלו, וכך גם כדאי לרוכל הדרומי לנוע צפונה. שיווי המשקל התחרותי הוא כאשר שני הרוכלים עומדים במרחק קטן זה מזה, באמצע החוף. ממש לא ההקצאה האופטימלית.

והוא מסכם

באופן פילוסופי יותר, המודל מציג דוגמה שבה פתרון השוק גרוע יותר מההתערבות הממשלתית, שבה הרוכלים מפוזרים על פני החוף.

וזה, ברור לכל מי שחי בעולם האמיתי, שטות מוחלטת, ואם נלך ברחוב לעולם לא נמצא שני בתי קפה או מאפיות סמוכים אחד לשני* בלי שיהיה ביניהם הבדלים ברורים במבחר או במחיר. בדוגמא של הרוכלים בחוף ברור שאם אכן הרוכלים יתרכזו במרכז החוף, האנשים בקצוות ישתמשו בשירותים של הרוכלים בחוף הסמוך (שתהיה להם מוטיבציה לא למרכז את העסקים שלהם בחוף שלהם בשביל לשרת אותם) או שיכנס רוכל חדש לאזורים שלא משורתים כיאות.

ומתי הדוגמא תהיה נכונה? כאשר התערבות שלטונית תגביל את מספר הרוכלים בחוף לשניים. אנחנו לא צריכים ללכת רחוק בשביל למצוא לכך דוגמאות מהחיים האמיתיים – ערוץ 10 ו2 משדרים את אותם תכנים זבליים כי הרגולציה לא מרשה לאנשים אחרים להתחרות בהם. לעומת זאת בכבלים שבהם הרגולציה הרבה יותר מתירנית קיים גיוון הרבה יותר גדול של תכנים.

לסיכום, אם ספיבק היה בעל טיפונת הגינות הוא היה צריך לסכם את המאמר עם המשפט הבא "כאשר המדינה מגבילה תחרות, בשביל להבטיח שירות טוב לאזרח באותו תחום, המדינה צריכה להמשיך ולרגלץ כל אספקט קטן בפעילות של החברות המאושרות." אבל זה כמובן לא ביקורת על השוק החופשי …..

(הערה: הדוגמא של ספיבק מקורה בחוק הוטלינג שלפחות הגירסא הויקית מסבירה שהוא תקף אך ורק כאשר מציעים בדיוק את אותו סל שירותים באותו מחיר. בימינו קוראים לזה קרטל)

*פרט למקרה בו בית קפה הוא מאוד פופולארי אבל אין בו מספיק מקומות ישיבה לכל אלו שרוצים לשבת בו ואז בתי קפה סמוכים יכולים להנות מהאנשים שלא היה להם מקום בבית הקפה המקורי



מסתבר שלא רק אני חושב שזה מטומטם לאסור על חלוקת דירות

דניאל גת (פרופסור בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון) מגיב לכתבה על תל אביב בדה מרקר ואומר בין היתר "אותי למדו במבוא לכלכלה שאם יש מחסור בדירות קטנטנות ומחיר השכרתן גבוה, ראוי להגדיל את מספרן ואז המחירים ירדו. ומה עושה עיריית תל אביב? היא מכבידה על בעלי נכסים לחלק דירות גדולות (שאין להן ביקוש) למספר גדול יותר של דירות קטנות ומאד מבוקשות . . ."