קטגוריה: פיתוח תוכנה

1, 2, 3 ניסיון – תוסף הרשמה לעדכון בדואל נמצא בהרצה

אף פעם לא החשבתי את עצמי גיקי במיוחד. אם הייתי גדל מתבגר במקום אחר מלוד, יתכן שהתואר היה נדבק אלי כאשר בחרתי ללמוד מחשבים כאחד ממקצועות הבחירה בתיכון (כיתה שהתחילה עם 30 תלמידים ואחרי שבועיים והכרות קצרה עם הסימולטור של מחשב של מט"ח נשארה עם 3), שלא לדבר על זה שהיה לי מחשב לפני שאנשים אחרים הכלל זכו לראות דבר כזה. מאחר שגדלתי בלוד, לא הייתי גיק אלא סתם חנון.

מאחר שלא הלכתי לעתודה, ואפילו שירתתי כחיל קרבי בחיל קרבי שזה בערך הכי רחוק שאתה יכול להיות מכל דבר גיקי בצבא, הכניסה שלי לעולם  הגיקי באופן רשמי חיכתה עד שהתחלתי ללמוד  מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. אין דבר יותר גיקי מלדעת את כתובות הIP של שרתים שמהם אתה מוריד תוכנות (כנראה בניגוד לכל חוקי זכויות היוצרים, אבל מי ידע על זה אז) ולתחזק רשימה שלהם (לא היה אז שרת DNS? התוכנות באוניברסיטה לא עבדו עם DNS? זה היה סתם שיגעון? לא יודע ולא זוכר) .

אחרי האוניברסיטה התחלתי לעבוד בטלרד שבזמנו (רגע אחד לפני התחלת ההתחלה של הבועה) היתה מהרבה בחינות חברת הלוא-טק שבין חברות ההיטק, וסביבת העבודה שלה במשך שנים הזכיר יותר סביבות עבודה של שנות השמונים אם לא מוקדם יותר. תקוע בעבודה המרוחקת מאוד מחזית הטכנולוגיה איבדתי כל מעמד גיקי, בעיני עצמי לפחות, למרות שהסביבה עדיין ראתה בי אלפא גיק.

כל הקטע של הBBS חלף על פני בלי שאפילו ניסיתי אותו, וכאשר קיבלתי תוכנת TCP/IP עבור הווינדוס 95 שלי והתחברתי לאינטרנט דרך 135, לא לקח לי הרבה זמן להבין שאין שום דבר שמענין אותי באינטרנט הזה.

רק כשהתחלתי לעבוד בטלדטה ב98 והייתי צריך לבחון מספר רכיבים שונים עבור המוצר שעבדתי בפיתוחו, הבנתי את הסיבה האמיתית לשימוש ברשת, גישה למידע. מהרצליה בישראל היתה לי גישה לכל התיעוד והתוכנה התומכת לרכיבים ששלוש חברות שונות בארצות הברית מיצרות, כל זאת בלי שום צורך לעבור דרך המסננת של אנשי מכירות שמנסים להוביל אותך באף.

עד כמה אני לא אלפא גיק? לפני חודש קניתי טלפון סלולארי דור שלישי והסיבה היחידה היתה שהוא משמש גם כנגן מוזיקה. נכון לעכשיו אין לי שום כונה להשתמש בו לגלישה באינטרנט, לפחות לא לפני שהיא תהפוך ליותר ידידותית לבני אדם.

 

כל הפתיחה הארוכה (והמיותרת ?) הזו נועדה בכדי להצהיר שאני לא גיק, לפחות לא כזה שרץ אחרי טכנולוגיות חדשניות ומתפאר בשימוש בהן. הגיקיות שלי מוכוונת לשימוש שניתן לעשות בטכנולוגיות ולא לטכנולוגיות עצמן. טכנולוגיות לא בשלות כמעט ולא מרגשות אותי. אני מניח שאני נמצא בגל השלישי של אימוץ טכנולוגיות חדשות, מניח לשני הגלים הראשונים לשבור את הראש, כך שכאשר אני מגיע הטכנולוגיה כבר תהיה מספיק משופשפת בשביל שלאנשים טכנולוגיים יהיה קל להשתמש בה.

כאשר נמצאים בגל השלישי לפעמים קל לשכוח שאחרי הגל השלישי יש גל רביעי וחמישי, ובנושא של שימוש במחשבים, יש אפילו כאלו שעדיין בכלל לא מודעים לקיומו של חוף. לאנשים טכנולוגיים שעוסקים בצורה כזו או אחרת ביצירה של טכנולוגיות חדשות קל לשכוח שקיימים כל האנשים האלו, אנשים שלא יודעים שRSS זו טכנולוגיה ותיקה ולכן גם לא מכירים קוראי RSS ולא מבינים איך ניתן לקבל עדכונים על מאמרים חדשים באתר הזה.

בשביל אנשים כאלו (ולא רק בשבילם) צריך להיות דף עזרה שיספק הסבר על צורת השימוש המיטבית באתר, ואילו כלים עשויים להגדיל את ההנאה ממנו. כרגע אני רק באיחור של חצי שנה בכתיבת דף כזה. ועדיין רוב האנשים לא קוראים תיעוד וגם אם היו קוראים לא בטוח שהיו טורחים להתאמץ רק בשביל לקרוא את האתר הזה, לכן החלטתי להתגבר על הרתיעה שלי משמירת כתובות דואל של אנשים, ולהוריד את רף הגיקיות הנדרש מהגולשים באתר והתקנתי את תוסף הsubscribe2 בשביל לתת לקוראים אפשרות להרשם לעדכונים דרך דואל. הרישום (וההסרה)  נעשית דרך דף ה"רישום לקבלת עדכונים בדואל".

סיפור על דפדפנים ודרום קוריאה

במשך שעות חיפשתי אחר הפואנטה שאני רוצה להעביר בסיפור הזה. יש בו התערבות ממשלתית שכופה תקנים טכנולוגיים,  יש בו פיתוח תוכנה שמסתמך באופן טוטאלי על תוכנות בהן למפתחים אין שום שליטה, ואולי סתם ציתנות דרום קוראנית שלא מוכנה לשנות דבר למרות שכולם יודעים שסוף העולם מתקרב.

הסיפור עצמו מאוד פשוט. בשנת 1998, לפני שפורסם תקן הSSL להצפנת מידע הנשלח ברשת בין דפדפנים ושרתים, בתקופה בה ארצות הברית עדיין אסרה על יצוא טכנולוגיות המאפשרות הצפנה חזקה (128 במקום 40 bit), דרום קוריאה החליטה ליצור תקן הצפנה חזקה משל עצמה. עבור הגולשים פותחו שתי תוכנות המישמות את התקן הזה. אחת מהן היתה activex המיועד עבור דפדפני IE והשניה רכיב דומה עבור דפדפני נטסקייפ.

מאז 1998 הרבה מאוד ביטים עברו באינטרנט, נטסקייפ מת, לינוקס הפכה למערכת הפעלה שאנשים ממש משתמשים בה וטכנולוגית activex הוכרזה באופן רשמי כדבר הגרוע ביותר שקרה ברשת. אפילו מיקרוסופט הבינה בסופו של דבר שהactivex לא תוכנן נכון וב IE7 החליטה לשנות את צורת העבודה של רכיבי הactivex.

במערכת ההפעלה ויסטה של מיקורוסופט, שתתחיל להמכר לאנשים פרטיים בשבועות הקרובים, IE7 הוא הדפדפן שמותקן מראש כחלק ממערכת ההפעלה. המשמעות היא שדרום קוריאני שיקנה ויסטה יתקל בקשיים לעבוד מול אתרים הדורשים הצפנה. אל תשכחו, אותן תוכנות הצפנה פותח רק עבור IE, אז אפילו שימוש בשועל האש לא יפתור את הבעיה.

איפה היו הדרום קוריאנים בכל השנים שחלפו מאז 1998 (ב1999 אושר תקן הSSL שתומך בהצפנה של 128 bit? הרי כבר בגירסת SP2 של IE6 הוחמרו ההגבלות על שימוש בactivex, לי אין מושג. אולי זה ענין של אופי לאומי (הכללה גסה המבוססת על מתן טרמפ לתיר דרום קוריאני בניו זינלנד).

תן לי ישראבלוג אחד במבצע בבקשה

בדה-מרקר פורסם ראיון של ליאור הנר ודבורית שרגל עם יריב חבוט, היוצר של ישראבלוג, לרגל הרכישה של האתר בידי נענע. הראיון הזה יכול לשמש דורות של הורים פולנים שרוצים לשכנע את הבן/בת שלהם לא לנסות לפתוח סטארט-אפ מרפסת (בארץ הרי אין גראז'ים).

אחרי חמש שנים של עבודה על ישראבלוג במקביל למקום עבודה מסודר, שנים בהם הוא ודאי היה זוכה בלי בעיה בתואר האדם החסר חיים ביותר בארץ, שנים בהם אנשים (ביניהם אני) התלוננו על הצורה בה הוא מנהל את האתר, שנים בהן הוא הרויח מהעבודה הרגילה שלו יותר כסף מהרווח שהיה לו מאחד האתרים הנצפים ביותר ברשת הישראלית, השמועה אומרת שהוא קיבל חצי מיליון שקל עבור האתר.

אם זה נכון, חישוב פשוט מראה שיריב קיבל כ 8300 שקל עבור כל חודש עבודה. ואם מדובר בסכום ברוטו, הוא עשה כ5000 שקל לחודש. סכום לא רע בתור תוספת הכנסה, אבל האם הוא באמת מצדיק 5 שנים של מחסור בחיים? בסופו של דבר עם סכום כזה הוא לא יכול לקנות אפילו דירת 3 חדרים ברוב האזורים של גוש דן.

אומרים ש 9 מתוך 10 סטארט-אפים נכשלים, אבל גם ב10% ששורדים היזמים לא בהכרח מרוויחים מספיק כסף בשביל לצאת לפנסיה מוקדמת.