Old Man's War/John Scalzi לדוברי הלועזית שבין הקוראים.

לא התכוונתי לכתוב על הספר הזה, אבל מאחר שהיום גיליתי שהבחור לא רק מחזיק בלוג מאז 1998 אלא גם שהבלוג באמת נראה ומרגיש כמו בלוג, ולא כמו אתר יחצנות, חיפשתי תירוץ לתת לו קישור.

המקום: אזור החלל הקרוב יחסית (במונחים גלקטיים) לכדור הארץ

ההקשר ההיסטורי: בני האדם עזבו את מערכת השמש בעזרת הינע קוונטי והחלו ליישב את מערכות השמש הקרובות רק בשביל לגלות שחיים וחיים תבוניים הינם נפוצים הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב כיום, ומתרחש מאבק על כל נכסי הנדלן הפנויים.

בעוד שכדור הארץ נותר מבודד יחסית מפני ההתפשטות האנושית, הוא מספק לה כח אדם בשתי צורות, האחת מהגרים ממדינות שנפגעו באסונות המישבים כוכבים, והשניה בני 75 מהמערב השבע המגויסים להלחם בצבא הקולוניאלי.

עלילה: ג'ון פרי, אלמן זה 8 שנים, חוגג את יום ההולדת שלו ה75 שלו בהתיצבות בלשכת הגיוס. לו די נמאס להיות זקן ולפי ההגיון שלו בשביל להיות בכושר קרבי, הצבא יצטרך להצעיר אותו. העלילה עוקבת אחרי עליתו מדרגת טירון מושתן למפקד מוערך דרך הקרבות בהם הוא משתתף.

ז'אנר: מלחמה בחלל, אם זה עדיין לא ברור, עם נטיה למד"ב קשה.

עומק רעיוני: הא, יש קצת, אבל גדולתו של הספר אינה ברעיונות שמוצגים בו. אף אחד מהם לא מפותח בצורה משכנעת מספיק בשביל להרהר בו מעבר לזמן קריאת הספר.

דומה ל: על הכריכה כתוב היינלין שזה סוג של חילול הקודש בשבילי מאחר שהיינלין פשוט לא ידע איך כותבים ספר שיהיה בו רק עלילה בלי לנסות להכניס סוג של מוסר השכל. לי הספר הזכיר דוקא את מלחמה לנצח, למרות שאין הרבה דמיון בין הרעיונות שעליהם מבוססים הספרים.

בכללי: המשקל הרעיוני הקל יחסית מצד אחד והכתיבה הקולחת של סקאלזי מצד שני הופכים את הספר למומלץ כספר לטיסה או כל זמן אחר בו מחפשים בידור קליל, אך כזה שלא מעליב יותר מדי את האינטלגנציה, מהצד המדב"י של תעשית הבידור.

ועוד קצת: זהו הספר הראשון מבין רביעיית ספרים. לפי התקצירים באמזון נראה שמעבר לעובדה שהם מתקיימים באותו יקום ספרותי, הספרים די עומדים בפני עצמם.

אם היה צדק בעולם, מישהו היה מכנה מחלה ספרותית על שמו של דן סימונס, מחלה שהתסמינים שלה היו סדרות של ספרים בהן הספר ראשון מעולה ופותח הרבה מאוד קוי עלילה וספר אחרון מגוחך בעיקר בגלל הניסיון לספק הסבר לכל קוי העלילה שנפתחו בראשון.

למרבה המזל, בעוד סדרת היפריון נמרחה על ארבע ספרים שבהן רק הראשון (היפריון) הוא יצירה מד"בית מדהימה והשני הוא לא הרבה יותר מקריא, באולימפוס+איליום יש פחות דפים ולכן באופן טבעי פחות דפים עם עלילה מופרכת לחלוטין שהעורך היה אמור לנסות לצנזר או לשלוח לשכתוב.

אלימפוס+איליום מתרחש בערך ארבעת אלפים שנים בעתיד ומורכב משלושה קוי עלילה ראשיים:

• רובוטים אורגניים למחצה ישבו את הירחים של צדק והם מנהלים את חייהם בגדול בשקט ושלווה, ועיקר הענין המחקרי שלהם מתרכז בנסיונות להגיע אל מחוץ למערכת השמש. יום אחד הם מגלים שבזמן שהם היו עסוקים בעניניהם גברה פעילות הקוונטית ליד מאדים בצורה שמסכנת את יציבות מערכת השמש, ומאדים עצמו עבר הארצה בזמן שיא כאשר כלל לא ברור מי עשה את זה. כמובן שמורכבת משלחת אל המאדים לחקור את הסיבות  למה שקורה שם.
  לא ממש קיבלתי הסבר משכנע למה, אבל הרובוטים הם ככלל בעלי פיקצזיה על תרבות אנושית מודרנית וחלק מזמן המסעות שלהם מוקדש לניתוח סונטות של שייקספיר ו"בעקבות הזמן  האבוד" של פרוסט
• אחד מבני האדם הפוסט מודרניים שנשארו על גבי כדור הארץ מתקרב לגיל מאה, גיל בו לא יהנה יותר משורותי החיאה וחידוש גוף אוטומטים, מגלה יוזמה לחלוטין לא אופינית לבני מינו ובמקום לבלות את ימיו בעינוגים שונים, הוא יוצא למסע אל מחוץ לגבולות הציביליזציה המוכרת בניסיון לגלות ספינת חלל שאולי הותירו "אנשי העל" על פני כדור הארץ לפני שהסתגרו בטבעות הלווינים שמקיפים את כדור הארץ.
  לקורא המנוסה כבר צריך להיות ברור שבמהלך המסע הוא יביא חורבן על התרבות שלו אבל הסוף יהיה טוב…
• המלחמה על הלנה, בין היוונים לטרויאנים ניתשת זו השנה העשירית ,בצורה די דומה למה שהומרוס תיאר באיליאדה, כולל האלים שמתערבים ולוקחים צד בלחימה. את המלחמה הזו מתעד פרופסור לספרות קלאסית שהוחזר מהמתים בעיקר בשביל למצוא את ההבדלים בין התיאור של הומרוס למלחמה במציאות, כאשר מכל האלים רק זאוס מודע לכך שמבחינה מסוימת המלחמה הזו כבר התנהלה ותוצאותיה ידועות.
  בשלב כלשהו הפרופסור שלנו נדבק בחיידק הפציפיזם ומנסה להפוך מצופה סביל לשחקן פעיל תוך כדי ניסיון להשכין שלום בין הניצים.

הבעיה שלי עם סימונס היא שהוא מרגיש צורך לערב פנטזיה במדע, והפנטזיה שלו היא כל כך עמוקה שהיא מערערת את כל הטעם הטוב של המדע שלו (ויש לו רעיונות מאוד מענינים). למשל האלים – כנראה בשביל התאימות לאיליאדה והמיתולוגיה היוונית הם מתוארים בו זמנית כטכנולוגים ופוסט טכנולוגים אבל בשום מקום אינם מתוארים כטפשים אבל הם גם לא ממש מודעים להיסטוריה שלהם עצמם… וזה עוד החלק הפנטסטי הסביר יותר, יש כמה חלקים בסיפור שהם ממש מוזרים.

אלמנט אחר שאני מניח שהוא ענין של טעם, הוא העיסוק של סימונס בספרות ופרשנות שלה. לפעמים זה מענין ולפעמים אלו פסקאות שפשוט ניתן וכדאי לדלג עליהן מאחר שהן לא ממש מוסיפות לעלילה.

למרבה המזל בצמד הספרים האלו יש מספיק "בשר" כתוב מספיק טוב בשביל לוותר לסימונס על המעידות שלו.

מומלץ לחובבי המד"ב הקשה ולמי שנהנה ממלחמות מד"ביות של הטובים ברעים. מי שמחפש דוקא פנטזיה סביר להניח שיהנה פחות.

(נכתב לכבוד זה שראיתי את התרגום לאיליום בסטימצקי, דבר שכנראה מעיד על כך שגם לאולימפוס יפורסם תרגום בשלב כלשהו. אני קראתי באנגלית.)

בדרך לביקור החודשי בסטימצקי באלנבי, עברתי דרך חנות הספרים של tower records וגיליתי שבמסגרת גל ההדפסות מחדש של ספרי מופת בתחום המד"ב, הוצאת עם עובד הדפיסו מחדש את "עריצה היא הלבנה" של רוברט היינלין. מיד החלטתי שזו הזדמנות לחנוך פינת סקירה לספרי מדע בדיוני.

שם באנגלית: The moon is a harsh mistress (הלבנה היא פילגש אכזרית)

תמצית העלילה

בעוד מספר לא רב של שנים הירח ישמש במושבת עונשין עבור מדינות כדור הארץ. כל מדינה יכולה להגלות את הפושעים שלה לירח ואין שום קריטריון אחיד בהגליה. מאחר ולאורך זמן החיים בכבידה נמוכה מפחיתים את היכולת של הגוף לפעול בכבידה של כדור הארץ, גם מוגלים שהפשעים שבגללם הוגלו כבר לא נחשבים לכאלו, נתקעים על הירח. לא במפתיע 90% מהמוגלים הם גברים.

אבל הירח לא משמש רק ככלא מרוחק. האסירים עליו, מגדלים תבואה עבור כדור הארץ שעבור מספר מדינות עושה את ההבדל בין אזרחים רעבים לאזרחים מתים.

באופן טבעי, עם הזמן גדלה אוכלוסית ילידי המקום אך למרות שהמעמד הרשמי שלהם הוא אזרחים, בגלל החשיבות האסטרטגית שיש לתבואה הגדלה בירח, ממשלות כדור הארץ ממשיכות לנהל את הירח ככלא שיושביו למעשה הם חסרי זכויות. בסופו של דבר תושבי הירח מתמרדים.

הספר עוקב אחרי המנהיג בעל כורחו של המרד, טכנאי מחשבים הנעזר בבינה המלאכותית (שאיש מלבדו לא יודע עליה) המנהלת למעשה את הירח, ובמהפכן כושל בדרך להשלמת המהפכה.

נושאים עיקריים

• דארוויניזם חברתי במיוחד בהקשר של מבנה המשפחה. הסיפור מתאר צורות משפחה השונות מאלו שאנו רגילים אליהם בין עם משפחה מטריאכלית, נישואי טור או חיים בכנופיה הנוצרים משילוב התרבויות והמחסור בנשים
• חיים והשרדות בירח בהתחשב בכבידה הנמוכה ובריק המאיים שבחוץ
• מבני כח פוליטיים

ציונים

• סיפור (כסיפור הרפתקאות): 10. הסיפור קולח עם מעט מאוד עצירות, המסרים מועברים בצורה פשוטה בלי להטריח את הקורא למחשבה מרובה.
• מד"ב קשה: 10. אפשר פשוט ללמוד פיזיקה מהספר. המקום היחיד שהיינלין מפספס הוא משך הזמן הנדרש לאדם לאבד את היכולת לתפקד בכדור הארץ. אם אני לא טועה אסטרונאטים כבר שעו יותר משנה ברציפות בחלל בלי שיגרם להם נזק חסר תקנה.
• מד"ב רך: 8. עיסוק רב במשפחות אלטרנטיביות וכיצד חברה אנרכיסטית עשויה להראות.
• פנטזיה: 0. פשוט אין
• ידידותי לאנשים שלא קוראים מד"ב. חלק מהצדדים הטכניים כבר התגשמו ובכל מקרה אפשר בהחלט לדלג על הקטעים היותר טכניים בלי לפגום בהנאה.

בכללי

הספר הטוב ביותר של היינלין, מביא לשיא את אומנות סיפור הרפתקאות, כתיבה מדעית והצגה של רעיונות ליברטאנים. אני מתפלא שאיש עדיין לא עשה ממנו סרט.

יתכן שלזמנו הוא היה ספר מהפכני ביותר, אבל גם היום הרעיונות המובאים בו אינם שיגרתיים.

מקורות נוספים

ויקיפדיה

בלי פאניקה