כמו חוד התער יצאתי לבדוק מה קורה במאהל המילואימניקים ליד רכבת ארלוזורוב בתל אביב (למעשה, הרבה פחות ממנו כי זה רק 5 דקות הליכה מהבית בדרך לבית קפה). בעקבותיו לא ציפיתי לגדולות ונצורות אבל מה שהיה, לא ענה אפילו על הציפיות המופחתות שלי. לא היו פלאירים, לא נראה שיש בכלל עם מי לדבר ולא נרשם שום מאמץ להשאיר רושם כלשהו על הרכבים העוברים בסביבה.

לא נעשה מאמץ להרשים את העוברים והשבים? בעצם כן נעשה. היתה שם נידת של ערוץ 1 וכל זמן שהכתבת היתה בשטח היו שלטים מונפים שהתפתחו לאורגזמה ברגע שנכנסו לשידור. כמוכן שחצי דקה אחרי שהכתבת עזבה עזבו גם כחצי מהמשתתפים.

מתוך סקרנות שאלתי את אנשי השידור האם זה נראה כך בכל הפגנה והתשובה שקיבלתי היא שזה היה עוד טוב יחסית להפגנות אחרות ושבהפגנות של עמיר פרץ בלוד היו בריונים שדאגו שרק מי שמורשה יוכל לדבר.

לא היה ממש עם מי לדבר אבל לפי ויכוח שהאזנתי לו בזוית האוזן המפגינים היו מזן ה "תנו לצהל לנצח" דבר שלא הוסיף אצלי סימפטיה למפגינים (מתי הו מתי כבר יבינו שכל המלחמה הזו היתה מיותרת).

	יש להם אוהל ועוד איזשהו כיסוי. הרבה יותר מהמחסה שהיה לנו במילואים
	בזמן השידור צועקים ומקפצים (יתכן שסתם ניסו למשוך את תשומת לב הכתבת, אני בעצמי השארתי שלולית ריר)
	רק נגמר השידור וההפגנה מתפזרת
	היו שם גם מילואימניקים אותנטיים (אולי)

הממשלה עומדת לאשר מתן מענקים לחיילים שגויסו בצו 8 בגלל הלחימה בצפון. החישוב של המענקים מתבסס כרגע עם 50 שקל ליום מילואים. רק בשביל הקנה מידה 50 שקל זה מעט פחות משכר עבודה ממוצע לשעה של עובדים במשרה מלאה (כ 10,000 בחודש). שירתתי 17 יום ולכן אני עומד לקבל את הסכום העצום של 850 שקל. עכשיו אני עובד עצות האם להתפרע ולהוציא אותו בבת אחת על הארנונה או להשקיע בחוכמה ולפרוס אותו על שני תשלומי חשמל.

מישהו בממשלה צריך להבין שאנשים שהגיעו למילואים עשו זאת לא למטרת רווח. תרצו תקראו לזה פראיריות, תרצו תקראו לזה אידאליזם, תירצו תקראו לזה שמירת חוק. בפלוגה שלי היה אחד שהתנגד ללחימה, אחד כתום מגוש קטיף ז"ל שנמלא גועל כל פעם שעלה על מדים, ועצמאי שהלקוחות שלו ברחו לו כשגילו בבוקר יום ראשון אחד שהוא הלך ואינו יודע מתי יחזור. אף אחד (פרט אולי למעט הסטודנטים המובטלים) לא הגיע בגלל שהוא ראה בהתיצבות הזדמנות לעשות רווח כספי.

מצד שני אותם אנשים יודעים בדיוק מה שווה העבודה הקשה שלהם במילואים והנכונות שלהם להקריב את עצמם לטובת המדינה. במשך שנים הם מתלוננים על כך שהביטוח הלאומי מחזיר את סכום המשכורת שהם מקבלים בבית, אבל שוכח שבבית הם עובדים במשרד ממוזג פחות מ10 שעות ביום ולא עובדים בשישי שבת, בשונה ממה שקורה בצבא. בשביל אותם אנשים סכום של סרט ופופקורן ליום הוא לא הרבה יותר ממחווה ריקה.

בהחלט יתכן שכרגע אין למדינה כסף לתת תגמול הוגן לכל אותם חיילים (לדעתי האישית הוא צריך להיות לפחות 100 שקל ליום), וזה יהיה בסדר גמור אם לא ישלמו אותו. בסופו של דבר איש לא קיבל תגמול מיוחד על השתתפות במלחמות קודמות וגם לא על הפעילות המטורפת בימי האינתיפדה. אם אין כסף, אז קחו את הסכום המועט הזה וחלקו אותו לפצועים, למשפחות ההרוגים, או לכל מטרה אחרת שתעזור לאנשים להשתקם מנזקי המלחמה.

כמעט שכחתי. 850 זה ברוטו נכון? כלומר זה יצא רק 650 נטו. לא בטוח שזה יספיק לארנונה. באסה.

נלחמת בצפון, והעירו אותך 5 דקות מוקדם מדי לשמירה? או אולי קיבלת דני במקום מילקי לארוחת ערב? על תהסס ופנה מיד לYNET שם מפרסמים כתבה על כל הדברים הנוראיים מהסוג הזה שקרו לחיילי המילואים האמיצים שלנו.

זה מביך, אבל מאוד אנושי, שחיילים שרק לפני מספר ימים היו מסתפקים בשיבה הביתה בשלום מקטרים על כך שהם לא מקבלים ימי חופש בבית. זה מטומטם לחלוטין לצפות שרק בגלל שיש הפסקת אש אז כל המילואימניקים יחזרו הביתה, כאילו כבר אין כוחות בלבנון וכאילו מילואימניקים נקראים לעשות מילואים רק במלחמה. אבל את YNET זה לא מענין. בתחילת המלחמה הם סיפקו כותרות לוחמניות ששירתו יצירת דעת קהל בעד המלחמה, ועכשיו הם יאחזו בכל קיטור אקראי של טוראי צעיר בשביל לבנות את מיטוס הכישלון. עובדות, תחקיר, הצלבת מקורות ופרשנות מעמיקה הם כנראה מילים גסות במערכת של YNET.

אין לי שום מושג למה חנן כהן נלחם כל כך בשביל שהבלוגוספירה הישראלית תקבל הכרה מהתקשורת הממוסדת. רוב הבלוגים שאני קורא לא היו מעיזים להוציא דבר כל כך שטחי מהמקלדת שלהם.