קטגוריה: כלכלה

הפער בריביות הנומינליות יכול להיות חשוב, אבל האם לא יותר חשוב הפער בריביות הריאליות?

בשבועיים האחרונים הדולר רץ למעלה וכל העיתונאים והמומחים מסבירים את הריצה בכך שהריבית שבנק ישראל נותן על השקל היא 3.5% בעוד שהבנק המרכזי של ארצות הברית נותן 5.25%. לכן אומרים המומחים אנשים מוכרים היום שקלים וקונים דולרים. כמובן שזה לא מסביר למה לפני חודש כאשר ריבית בנק ישראל היתה 3.75% הדולר היה במגמת ירידה ושערו היה יותר נמוך (אם היום כשהדולר כל כך יותר גבוה משתלם לקנות, איפה היו המשקיעים לפני חודש?), אבל השאלה היותר מענינת לדעתי היא למה מתעסקים רק בריבית הרשמית וכאילו שוכחים שהרווח נגזר גם מירידת ערך המטבע בעקבות אינפלציה.

נכון להיום האינפלציה בישראל היא פחות מ1% בשנה, ובארצות הברית היא 2.6%. המשמעות היא שבעוד שאם אתה משקיע בשקלים, מספיק רווח של 1% בשביל לשמור על ערך ההשקעה שלך, בהשקעה בדולרים צריך רווח של 2.6% רק עבור שמירת הערך של הכסף. כלומר אם נפחית את מהרווח שנותנת לנו הריבית את ירידת הערך של המטבע בו אנו משקיעים, נקבל שהרווח, או הריבית הריאלית, על השקעה בשקלים היא 2.5% בעוד שהוא 2.6% על השקעה בדולרים. ההבדל קיים, אבל הוא לא מספיק גדול בשביל לספק הסבר אמיתי לעליה של 5% בשער הדולר בשלושבה שבועות.

הענין אפילו יותר מסובך מאחר שריביות הבנקים המרכזיים רלוונטיות רק להשקעות לטווח מאוד קצר. מי שמחפש השקעה לטווח יותר ארוך משקיע באיגרות חוב של המדינה שיפקעו בעוד מספר שנים. על איגרות החוב השקליות לטווח של בערך 10 שנים יש ריבית של 5.2% בעוד שעל המקבילות הדולריות יש ריבית של 5.1%, כלומר אם האינפלציות ישארו בערך כמו היום, על השקעה בשקלים מרוויחים כ 1.5% יותר.

אז איפה בדיוק פער הריביות שכל המומחים מדברים עליו? אני אשמח לקבל הסבר למה המומחים יודעים על מה הם מדברים בעוד שאני אומר שטויות.

(בעצם) בישראל בכי וקיטורים היא שיטה לא רעה לניהול עסקים

מי שחי בתחושה שפקידי האוצר עושים יד אחת עם עשירי הארץ בשביל לכפות עלינו את השוק החופשי הקפיטליסטי-גלובלי טועה. אין אנשים שמתנגדים יותר לשוק חופשי מבעלי ההון הישראלים. מבחינתם תפקידה של המדינה הוא להגן על הרווחים שלהם, והם כבר ידאגו להפריש מספיק כסף לראשי וועדי העובדים בשביל שישכנעו את הפרולטריון לשמור על שקט תעשייתי. אין דבר שמפחיד יותר את אילי ההון הישראלים מהצורך לגלות תושיה ניהולית מול תחרות אכזרית בשביל להבטיח את תשלום הארנונה על הוילות שלהם. למה להם לחץ הדם והתקפי הלב? החיים הרבה יותר פשוטים כאשר הממשלה דואגת למיעוט מתחרים או לשמירה על רמת הרווחים.

אז מה העשירים עושים כאשר הם עומדים בפני מצב בו הם עלולים להפסיד כסף? הם לא ינסו להסיק מסקנות וליעל את העסקים שלהם – זה מסובך והם עלולים להסתכסך עם העובדים ושביתות ופשוט לא נעים. לא, הרבה יותר פשוט לעלות לירושלים ולבכות על מר גורלם לחברי הכנסת בעלי הלב ההומניסטי הרך.

דוגמאות? (סליחה על חוסר הקישורים)

  • ועדת הכלכלה (עם שלי יחימוביץ הנלחמת בעשירים וגלעד ארדן ממפלגת הליכוד הנושאת את נס השוק החופשי) האריכה ללא מכרז וללא כל תשלום ולו סמלי ביותר את רישיון שידור הרדיו לתחנות הרדיו האזוריות. (ח"כ לב-רך הסביר שהיתה מלחמה ולא היו פרסומות בתחנות הצפון ולכן הן הפסידו, ולח"כים לא היה נעים להפלות לרעה את יתר התחנות שעשו ימי שידורים מיוחדים לטובת פליטי הצפון)
  • משרד התקשורת על הגופים הרגולטוריים שלו מתעלמים פעם אחרי פעם מהפרות תוכניות וכספיות של ערוץ 2 וערוץ 10 ולא שולל מהם את הרשיון (זכיין ערוץ שתיים נשמע אומר שפסטיבל מספרי סיפורים שמשודר בארבע בבוקר הוא הפקה שבכל העולם מקנאים בה, ורק בגלל עומס האקטואליה, פיגועים מלחמה וכו, הוא לא משודר בזמן צפיית השיא, ואין לו מושג למה טוענים שאין הפקות מקור בערוץ 2)
  • חברי הכנסת התגיסו לטובת מפעלי ההיי-טק וחברות הליסינג בשביל שהעובדים לא יצטרכו לשלם מס אמת על הרכבים הצמודים שלהם – הרי עם יאולצו לשלם מס הם יתבעו שכר גבוה יותר והרוחים של הבעלים יצתמצמו בפרומיל (שלי יחימוביץ' המאמי, כל כך כיף לעבוד איתה – רק צריך להסתיר ממנה שהעובדים יכולים לדרוש ההעלאה בשכר והיא לבד תחשוב שהאוצר רוצה לקחת מהעניים המרויחים מליונים כסף)

(הכאילו ציטוטים מומצאים כמובן)

מאחר שהניסיון מראה שהפרה (הכנסת והממשלה) רוצה להניק לא פחות ממה שהעגל (בעלי החברות) רוצה לינוק, בעלי החברות מחפשים כל סיבה, חסרת הגיון ככל שתהיה לגרום לכנסת ולממשלה לעזור להם להרויח יותר. הסיבה שהם מצאו בימים האחרונים היא הירידה בשער הדולר מול השקל.

אדם רויטר פירסם בדה-מרקר מאמר (שנראה פשוט כמו מאמר מוזמן) שהוא בעצם דרישה מבנק ישראל לרכוש דולרים מכספי המיסים של כולנו בכדי שהרווחים של היצואנים לא יקטנו ולא יאלצו לפטר עובדים. המאמר ברוח כל המאמרים שמנסים למכור שטויות במיץ עגבניות מלא במילים וטבלאות שמטרתן לבלבל אותנו ולמנוע באיתנו לחקור בעצמנו אחר הפרטים הקטנים ולשאול את השאלות שיהיה קשה לענות להן.

נקודת המוצא של היצואנים היא שבגלל הירידה של יותר מ10% בשער הדולר גם הרווחים שלהם נשחקו ב10% והם תיכף יורדים לצמתים להתחיל בקיבוץ נדבות לצורך תשלום המשכורות. מה שהיצואנים לא ששים לספר לנו הוא שכ35% מהיצוא הישראלי הוא לאירופה (מהמסמך הזה), ומאחר שהיורו הוא מטבע גדול וחזק אני לא רואה שום סיבה למה שעיסקאות היצוא האלו יעשו בדולרים. 54% מהיצוא הוא לצפון אמריקה (סביר להניח שלא רק לארה"ב) ו21% לאסיה. מה האחוז הכולל של עסקאות שנעשות בדולרים אני לא יודע, אבל נראה לי שזה די ודאי שיש הרבה יצואנים שלא מפסידים מירידת הדולר. (פה אולי צריכה לבוא השאלה למה היצואנים סוחרים בדולרים עם מדינות פרט לארצות הברית)

בעצם זה עוד יותר מורכב. בישראל כמעט ולא מיצרים שום דבר מאפס והיצוא מישראל נשען על חומרי גלם שמיובאים אליה (וגם עלויות התובלה בים ובאויר שהרבה פעמים נקובות בדולרים). כלומר ירידה בדולר מקטינה את התקבולים, אבל גם את העלויות ולכן לא בהכרך מקטינה את הרווחים בצורה יוצאת דופן.

עוד סיבוך קטן זו ההשפעה של ירידת הדולר על האינפלציה בישראל. הדולר יורד ולכן האינפלציה בישראל אפסית ולכן יש פחות דרישה להעלאת שכר מצד העובדים. פחות העלאות שכר – יותר רווח.

מסובך? אולי לי זה נראה מסובך, אבל אני משוכנע שבעלי ההון יצליחו להסביר לשלי יחימוביץ' שזה בעצם מאוד פשוט כי מפעלים עלולים להתמוטט (מפעלים עלולים להתמוטט גם מפגיעות הקאסמים בשדרות, אבל בשדרות לא חיים בעלי הון).

הערות שיסבירו איפה אני טועה יתקבלו בברכה.

לא נראה לי שקיטורים הועילו אי פעם לעסק (ושתי מילים על החופש באינטרנט)

רן הופמן, שהוא להבנתי אחד ממיסדי אתר שיתוף הוידאו 5min.com, מוציא הרבה קיטור על שינויי הממשק שגוגל עושים במנוע החיפוש שלהם במטרה לאחד את התצוגה של התוצאות הרלבנטיות מכל מנועי החיפוש השונים שלהם.

לא הייתי מתיחס לזה אם היה מדובר בעובד זוטר, אבל הופמן הוא אדם שלפי כל הסימנים רוצה להוליך את החברה להצלחה כלכלית גדולה, ולכן מענין אותי להתיחס לקיטורים שלו על גוגל כי אם הייתי משקיע שקורא אותם, הייתי חושב 1000 פעם לפני שהייתי משקיע את הכסף שלי בחברה שלו.

הטענה הבסיסית שלו היא שגוגל נותן עדיפות ויזואלית לYouTube (שהיא חברה בת של גוגל היום) בתוצאות החיפוש למעשה על חשבון אתרי שיתוף וידאו אחרים. YouTube זוכה להפניה ישירה וגם תמונה מהוידיאו בעוד ש 5min לא זוכה לכך.

עד פה הוצאת קיטור לגיטימית ביותר, אבל התחנות שבהן עוברים הטיעונים שלו כנגד גוגל הן מוזרות בעיני

  • Google הוא החומה הצינית. כן גוגל שומרת על החוק בסין ולא מציגה את כל תוצאות החיפוש הרלבנטיות. בדיוק כמו שבצרפת היא לא מציגה תוצאות שיובילו לאתרים ניאו נאציים וכמו שבעקבות התביעות נגד קאזה היא לא הציגה קישורים לאתרים שמהם ניתן להוריד אותה התוכנה. כן גוגל היא חברה שמעדיפה את החוק על המוסר, ומה עם 5min? אני מניח שבתור חברה 5min כבר עכשיו מוותרת על השוק הסיני כי הרי עם יבקשו מהם לצנזר סרטון הדרכה על הפאלון-גונג, הם יסרבו (התנהגות נעלה מוסרית אבל בעיתית כאשר החברה צריכה להציג רווחים למשקיעים בה).
  • התיחסות לYouTube כאל GooTube. מי שלא מכיר goo זו מילה המתאר חומר דוחה. ההתיחסות למתחרים (הגדולים בעשר סדרי גודל) כאל חתיכת חרא אולי טובה להוצאת קיטור במזדרונות ולשיחות מוטיבציה, אבל תמיד יש סכנה שבסופו של דבר היא תשתלט על המחשבה ותשכח שכנראה המתחרים יודעים לעשות כמה דברים נכון ולא תעתיק/תלמד מהם רק בגלל שבמחשבה שלך הם גוש חרא ומי רוצה ללמוד משהו מחרא. (לדעתי אחד הגורמים העיקריים להצלחה של שועל האש היא היכולת של המפתחים לא להתיחס לIE כמוצר שאין מה ללמוד ממנו והנכונות שלהם לעבוד עם השטן הגדול מיקרוסופט ולאמץ הרחבות לא תקניות שמיקרוסופט המציאו)
  • כשיגיע מתחרה ראוי (בכל תחום שירותים שגוגל מספק), אני עובר דירה. החלטה רציונלית ביותר. במקום למקסם את העושר שלך, תמיד תפנה את האנרגיה שלך לפכיעה ביריב. הרי גם אם אתה חי בקרטון ברחוב אתה תהיה מאושר כל עוד היריב שלך יחיה גם ברחוב אבל בלי קרטון.
  • ומה עשית למזעור הנזק?. לדעתי מאמר כזה דורש לפחות שעתיים של כתיבה ועריכה. האם חלק מהזמן הזה נוצל בשביל ניסוח מכתב לגוגל החוקר בנימוס מירבי איך ניתן לגרום לכך שגם תוצאות החיפוש מתוך 5min יכילו תמונה וקישור ישיר לוידאו? אם נשלח מכתב כזה אין לזה אזכור במאמר.

אני החלטתי ללכת צעד הלאה ולנסות להבין מה הסיבות שהובילו למצב הזה. על פניו המצב הנוכחי הוא תולדה ישירה של המצב הקודם ולא נובע משינוי מדיניות בגוגל. חיפוש הוידאו של גוגל מוגבל לחיפוש באתרים של החברות של גוגל – YouTube ו אתר העלת הוידאו של גוגל, כלומר זה כבר מספר חודשים שגוגל לא מציג תוכן מ5min או כל אתר וידאו אחר בחיפוש הוידאו שלו, אבל רק עכשיו, בעקבות שינויי הממשק של מנוע החיפוש העובדה הזו גלויה לעין (למען ההוגנות, גם אני לא מתעצבן כאשר אני לא יודע שמקפחים אותי).

ואז הלכתי עוד צעד קטנטן קדימה ושאלתי את עצמי אם הייתי כותב היום מנוע חיפוש וידאו, האם הייתי מוצא את הוידאו באתר של 5min?. מבט חטוף (ויש סיכוי שמוטעה) מגלה שהוידאו אינו מהווה חלק מקוד הHTML של דפי האתר אלא נוסף כנראה באופן דינמי ומה לעשות ומנועי החיפוש קוראים רק את הHTML. כלומר גם אם שושנה פורבס היתה קוראת את המאמר הנרגש של רן ומחליטה להפעיל את השפעתה בגוגלפלקס בשביל לשנות את רוע הגזרה, טכנית זה היה בלתי אפשרי.

כמובן שיתכן שהמסקנה המתבקש מכל הדברים שכתבתי היא שאנשים שרוצים לקדם דברים מסוימים כדאי שיפעילו צנזורה עצמית כאשר הם כותבים בלוג.

ושתי מילים על החופש באינטרנט.

בתגובות לאותו מאמר של הופמן, אפי פוקס הפנה למאמר שהוא כתב על התאגידים והבטחת החופש באינטרנט בין היתר על ידי רגולציה. לא קראתי הכל כי המילה רגולציה עצבנה אותי והפסקתי לקרוא כשראיתי אותה.

בשבילי, אתר האינטרנט שלי הוא קודם כל שלי. האנלוגיה שעולה לי כרגע בראש היא הדירה הפרטית שלי. כמו שבדירה יש סלון שאני מכניס אליו אנשים, חלקם כאלו שאני לא ממש מכיר (ועד בית), יש באתר חלק שאליו כל אחד יכול להכנס, אבל באתר כמו בדירה יש חלקים שאיש לא נכנס מלבדי או בלי קבלת אישור ממני כי אני לא מעונין שיראו את כל הטיוטות (תחתונים מלוכלכים) המפוזרות בממשק הניהול (חדר השינה). רגולציה של אתרים בשבילי היא התערבות במה שאני עושה בחדר השינה שלי ומפחיתה את החופש שלי.

מי שלא מתאים לו הענין הזה שיש אצלי בדירה מצלמת אבטחה שמצלמת את כל מי שנכנס (עוקבת אחרי הכניסות לאתר) בבקשה שלא יכנס. מי שלא מבין שיש מעקב אחרי כל תנועה שלו באינטרנט (וכל הדיון בחוק הטוקבקים סבל מכך), זקוק לחינוך מתאים, כי את התשתית הבסיסית של האינטרנט הגורמת לכך אי אפשר יהיה לשנות בעשורים הקרובים.