אם יש דבר אחד בולט שאני לא מצליח להבין במערכת הכלכלית המודרנית זו העובדה שאנשים קונים מוצרים פיננסיים לצורך השקעה בלי שתהיה להם הבנה מינימלית במוצרים האלו. אנשים יכולים לבלות הרבה מאוד זמן בקנית מכונית או דירה כאשר הם מנסים להביא בחשבון שיקולים כמו שמירת הערך של האוטו* או דירה** לאורך זמן , אבל השקעה של כמויות כסף דומות במכשירים פיננסיים מתבצעת מתוך בורות. אבל לכמה אנשים יש יכולת לעשות הערכה מושכלת של כדאיות ההשקעה במניה מסוימת?
למעשה בדיוק כמו במכונית ודירה הפרמטרים שלפיהם כדאי לבדוק את כדאיות ההשקעה משתנים בהתאם לסיבות שבגללן אנשים רוצים להשקיע במניות מלכתחילה:
- אנשים כמו לבייב ותשובה קונים מניות בשביל לשלוט בפועל על נתח מהחברה. כאשר הם שולטים בחברה הם יכולים למנות את עצמם לתפקיד בחברה או בדירקטוריון ולקבל שכר ובונוסים, לבצע חלוקת דיבידנדים כאשר הם זקוקים למזומנים או בתור דרך ליצור פרויקטים נוספים עבור חברות אחרות שבבעלותם.
עבור משקיע כזה מחיר המניה בבורסה בפני עצמו הוא פחות עקרוני וכאשר הוא קונה מניות לא אכפת לו לשלם יותר כל עוד הוא יכול לראות רווח בטווח הסביר. לדוגמא מיקרוסופט היתה מוכנה לשלם לבעלי המניות של יאהו הרבה יותר מהשווי של המניות של יאהו בבורסה בשביל להשתלט על החברה.
ערך המניה מתחיל להיות משמעותי רק כאשר אותו אדם משתמש במניות בתור עירבון להלוואות שהוא לוקח מאחר שאם הן ירדו הבנקים יבקשו ללמש אותן או לקבל עוד ערבויות.
- משקיעים סולידיים קונים מניות בגלל מדיניות חלוקת הדיבידנדים של החברה. הם מתענינים בחברות שלהן יש מדיניות חלוקת דיבידנדים קבועה וההשקעה שלהם נובעת מרצון ליצר הכנסה נוספת לאורך זמן. המחיר שאותו הם מוכנים לשלם תלוי בעצם בכמה זמן הם מוכנים לחכות להחזר ההשקעה. באופן עקרוני משקיעים כאלו מתענינים בחברות מרוויחות לאורך זמן כי חברות מפסידות לא מחלקות דיבידנד.
- המהמרים קונים מניות בלי שום קשר לערך הכלכלי של החברה, אלא בגלל שהם חושבים שערך המניה יעלה. אלו שהם יותר מודעים למה שהם עושים מסתמכים על שמועות על מה שהמשקיעים מהסוג הראשון עומדים לעשות, והוקוס פוקוס סטאטיסטי הנקרא ניתוח טכני. אלו שלחלוטין לא מבינים כלום קונים מניות בגלל שהשכן או חבר אמרו שכדאי או בגלל שבבנק המליצו להם לקנות קרן נאמנות עם מרכיב מנייתי בשביל להגדיל את הרווח, או שיש להם מניות דרך קרן הפנסיה, ביטוח החיים או קרן ההשתלמות שלהם.
האנשים שיוצרים ומפוצצים בועות בבורסה הם אלו מהסוג השלישי ובמיוחד אלו שממש אין להם שום מושג בבורסה. הם לא מבינים את עובדת החיים הבסיסיים של שוק המניות שהיא שלהבדיל מסחורות אחרות למניה בפני עצמה אין שום ערך מאחר שהיא סתם פיסת נייר והערך שלה נגזר אך ורק מהמוכנות של אנשים אחרים לקנות אותה מהם, והשער של המניה בסוף יום מסחר כלל לא מבטיח שלמחרת יהיה מישהו שיהיה מוכן לקנות את המניה בשער הזה או אפילו בחצי ממנו***. אלו האנשים שקונים מניות במחיר גבוה ומוכרים כל דבר שנשמע כמו מניה ברגע שיש טיפה הפסדים. המשקיעים האלו יוצרים בעיות "חברתיות" מאחר שהם לא מבינים את מרכיב הסיכון ומשקיעים בבורסה כסף שהם לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד.
הבעיה העיקרית בבורסה הישראלית היא שבגלל צורת הניהול של חברות ישראליות כמעט ולא קיימים משקיעים מהסוג השני. יותר מדי חברות נשלטות על ידי גורם יחיד שאין לו שום ענין ביצירת ערך עבור משקיעים שאינם חלק מקבוצת הניהול שהרבה פעמים שולטת על 50% או יותר מהון המניות של החברה. כאשר לפני מספר חודשים הבורסה הישראלית שינתה את דרישות המינימום מהמניות שנסחרות במדד המעוף**** להחזקה מינימלית של 25% מהמניות בידי הציבור הרחב קמה צעקה גדולה …
אז כמה כסף הפסידו הישראלים בנפילה שהתרחשה בחודש האחרון? מי שלא מכר מניות, ואלו יהיו המשקיעים מהסוג הראשון והשני, לא הפסידו אפילו גרוש אחד. גם המהמרים המתוחכמים לא בהכרח הפסידו כסף מאחר שיש אסטרטגיות להרוויח כסף גם בשוק יורד. היחידים שהפסידו הם אלו שנכנסו כי כולם בפנים וברחו כי כולם בורחים.
* הנובעת למשל מירידת הערך של מכוניות משומשות מאותו דגם לאורך זמן.
** נובע מתוכניות פיתוח עתידיות, סוג שכנים, קירבה למוסדות ציבור.
*** בגלל זה מאוד חשוב לדעת מה הסחירות של מניה (או כל נייר בורסאי אחר). ככל שנפח המסחר בנייר יותר גדול ניתן להניח שבאופן סטאטיסטי ניתן יהיה למצוא קונה למניה ושניתן יהיה למצוא קונים למניה במחיר שהוא קרוב יחסית לשער המניה.
**** מדד המעוף אמור להיות המדד ה"יציב" של הבורסה הישראלית והוא מכיל את המניות הסחירות ביותר לפי שיקולים של נפח מסחר, כמות מניות וביזור החזקה אצל משקיעים שונים.