קטגוריה: כלכלה

בין איסלנד לבריטניה שורר מצב מלחמה כלכלי

אחת מתופעות הלוואי של המשבר הכלכלי הוא פתיחתה של מיני מלחמה כלכלית בין איסלנד לבריטניה. רשויות מקומיות בבריטניה שנענו לעצת משרד האוצר הבריטי, לפזר את סיכוני הניהול של הכסף העודף בקופת המועצות גם על ידי השקעה והחזקת חלק מהכסף במדינות זרות, השקיעו כסף בבנקים האיסלנדיים בגלל שהם הבטיחו תשואות תגובות.

המשבר הפיננסי פגע קשות באיסלנד והמדינה הלאימה את כל הבנקים *. במסגרת ההלאמה הממשלה הודיעה שהיא תעניק עדיפות לשמירת הכספים של אזרחי איסלנד דבר שעורר חשש אצל הרשויות המקומיות ומשקיעים בריטיים אחרים שהאיסלנדים עשויים לא להחזיר את הכסף שהם הפקידו. ההערכה היא שמשקיעים בריטיים הפקידו 2.4 מליארד לירות סטרלינג בשלוחות של בנקים האיסלנדיים. והמועצות המקומיות הפקידו כ800 מיליון לירות סטרלינג.

בתגובה ראש ממשלת בריטניה, גורדון בראון, מאיים להפקיע נכסים של חברות איסלנדיות בבריטניה.

מקור: בלומברג.

* לא בטוח עד כמה זו דרמטיזצית יתר, אבל בCNBC השתמשו בביטוי "איסלנד עשויה לפשוט רגל". בעצם קריאה טיפה יותר מעמיקה מראה שבעקבות ההלאמה החוב האיסלנדי כנראה עומד על פי 12 מהתוצר.

מישהו צריך לספר לעיתונות הכלכלית שהמשבר הכלכלי אינו פיננסי אלא ריאלי

זה לא פלא שהעיתונות הכלכלית מתמקדת בנפילות בבורסה והמשבר הפיננסי, אלו הרי דברים שקורים לא רחוק מבתי הקפה האופנתיים ויש אנמציות ומספרים בירוק ובאדום והכתבים יכולים לדבר עם מילים מפוצצות ולהראות נורא חכמים ומתוחכמים למרות שהם לא מבינים חצי מהמילים שאומר להם הפקיד בבנק שלהם כשהם באים אליו. התוצאה היא שאנשים כמו גלעד סרי בונים לעצמם סיפור של המשבר הכלכלי שהוא לפחות לפי דעתי מנותק מהאמת*.

לדעתי הסיפור האמיתי הוא כזה: עד לפני לפני שנתיים אזרחי ארצות הברית חיו בnever-never land בה יש להם עבודה קבועה הוצאות המחיה שלהם נמוכות יחסית וההשקעות שלהם שומרות על ערכן. אבל לפני שנתיים נחתו על האזרח האמריקאי שלוש צרות כמעט בו זמנית – מחיר התבואה עלה ואיתו כל מחירי המזון שמבוסס עליה, מחיר הנפט עלה והריבית על ההלוואות צמודות ריבית הפריים שנלקחו רק ארבע שנים לפני כן עלתה ב4%. התוצאה הסופית היתה שהאמריקנים קנו פחות XBOX ונייקי במאה דולר ויותר אמריקאים מהרגיל לא הצליחו לעמוד בתשלום על ההלואות שלהם. עם פחות כסף פנוי האמריקאים הפסיקו לקנות, דבר שהביא לסגירת עסקים קטנים בערים שלהם ןכמובן שהפסיקו לקנות בתים כתחביב. מאחר שנבנו הרבה יותר בתים מהגידול באוכלוסיה זה גרם לירידה בערך הבתים של האמריקאים ותחושה פסיכולוגית של ירידה בעושר שדרמה להם לצמצם עוד יותר בהוצאות וחוזר חלילה.

במשך שנתיים נראה היה שהבעיה של הכלכלה הריאלית מבודדת לארה"ב, שמדינות אחרות מפצות על הירידה בצריכה האמריקאית ולכן אין פגיעה בכלכלה שלהן (בבריטניה התפוצצה גם כן בועת הנדלן אבל זה לא נראה אירוע קשור), אבל הירידות השבוע בכל הבורסות מראות שהמשקיעים חושבים שהפגיעה בכלכלה הריאלית עומדת להתפשט לכל העולם.
נוטים להאשים את "מחנק האשראי" כסיבה לכך, אבל זה לא ממש הגיוני. לא כל החברות ממונפות כמו חברות הנדלן שהירידות של המניות שלהן התחילו כבר לפני מספר חודשים. ידיעות אחרונות למשל יושב על מחצבי מזומן ולשופרסל יש לא רק תזרים מזומנים שוטף אלא גם מכריח את הספקים שלו לתת לו אשראי. אם הסיבה לירידות היתה רק מחנק האשראי הירידות היו ספציפית במניות של חברות תלויות אשראי.
אבל במשך השנתיים האלו התנהל גם תהליך אחר שכנראה איזן את הירידה האמריקנית בצריכה – האולימפידה בסין. סין שפכה הרבה כסף בשביל להקים את המתקנים האולימפיים ולהפוך את הערים בהן האוליפידה אמורה להתחדש לערים מודרניות. כאשר תנופת הבניה הסתימה החברות מכל העולם שסיפקו שירותים לסינים בצורה ישירה או עקיפה נשארו בלי תעסוקה והתחילו לצמצם וכמובן שגם לסינים עצמם יש פחות תעסוקה… בלי השווקים האמריקאים (שלא לדבר על העליה בערך היורו מול הדולר שמיקר את היצוא האירופאי) והסיניים ומאחר שהאירופאים אף פעם לא היו ממש חזק בקטע של צריכה, המיתון הגיע גם לאירופה.

כרגע יש סימנים שהכלכלה האמריקאית בדרך להתיצבות. הדולר הנמוך יחזיר חלק מהמשרות מהודו לארצות הברית, הירידה במחירי התבואה והנפט יפנה כסף לצריכה, הורדות הריבית שגורמות גם להורדת ההחזרים על ההלואות גם עוזרות להקלה, ופחות בתים נבנים דבר שיביא בסופו של דבר להתיצבות במחירי הבתים.

וכאשר לצרכן האמריקאי יהיה כסף הוא ישים אותו בבנק והבנק יוכל להלוות אותו וככה יבוא הסוף למחנק האשראי. זו הסיבה העיקרית למה תוכנית החילוץ האמריקאית מחטיאה את המטרה. במקום לחלץ את הבנקים הגדולים הממשל היה צריך לעזור לאנשים הרגילים ובעלי העסקים הקטנים לעבור את התקופה עד שהשינוי הכלכלי יבוא לידי ביטוי. במקום לתת לבנקים כסף בריבית אפסית בתקווה שעוד עשרים שנה הכסף "יטפטף" לאמריקאי הממוצע, הממשל היה צריך למצוא דרכים יצירתיות לתת את הכסף ישירות למי שנזקק לו.

*נתתי לפוסט הזה להבשיל בטיוטות והאמת היא שאני לא ממש מרוצה ממנו, כי בכל זאת אם מליון כלכלנים מוסמכים מחזיקים בדעה שכל המשבר הזה הוא תוצאה של חוסר נזילות אז מי אני שאתווכח איתם. מצד שני נדמה לי שרוב המשברים הפיננסיים שקדמו למשבר הזה לא השפיעו בצורה כל כך דרמטית על הכלכלה הריאלית.

האם פקיד ההשקעות בבנק שלכם ביקש ממכם סליחה? (סיפור אמיתי ל"חג")

יש לי חבר שמתפרנס כעצמאי. מאחר שבתחום העיסוק שלו רוב הפרויקטים הם בסדרי גודל יחסית קטנים והתחום גם סובל מעונתיות ומאחר שבסופר הקרוב אליו לא מוכנים למכור לו בהקפה בעונות החלשות והוא בכל זאת צריך להכיל מספר פיות נוספות, הוא שומר סכום כסף יחסית גדול בחשבון העו"ש שלו לעת צרה.

יום אחד ביושבנו באחד מבתי הקפה הפחות אופנתיים של תל אביב הוא שאל אותי "תגיד מרק, בתור אדם שמבין בכל כלי ההשקעות מה לדעתך אני יכול לעשות עם הכסף כך שהוא גם ישא רווח כלשהו וגם ישאר נזיל"* לא יודע איך הצלחתי להתאפק ולא שלחתי אותו להשקיע באופציות "פוט" על המעוף דבר שהיה גורם להפסד של הכסף תוך מספר ימים והעלמת הבעיה, אבל מאחר שאני כמו כל אדם שפוי לא מוכן להתחייב יותר מדי בעצות שאני נותן לחברים שלי בתחומים שאני לא באמת מבין בהם, שלחתי אותו להתיעץ עם פקיד הבנק חמוש במילים הכלליות – קרן נאמנות סולידית עם אגרות חוב של הממשלה או אולי מק"מ.

היועץ, כמו שעשו כל יועצי הבנקים לפני שנה, שמע שהבחור רוצה משהו סולידי ולכן שיכנע אותו לקנות בכסף הזה קרן נאמנות מהסוג של 90% אגרות חוב ו10% מניות. הוא בטח אמר לו משהו בסגנון "ב10% האלו אתה נותן לעצמך סיכוי להרויח יותר וה90% מעגנים את הכסף שלך בביטחון"**. אני מניח שבאותו רגע החבר שלי פינטז על איך שהוא מחזיר את המשכנתא שלושה ימים לפני הזמן ובמקום לשאול על הסיכון שמכניסים אותם 10% מניתיים הוא הסתער על הטופס וחתם לפני שהפקיד יוכל להתחרט.

דבר בסיסי שצריך להבין על קרנות ה10-90 וה20-80 עוד לפני שדנים בסיכונים שלהן, הוא שקרנות המתמחות באגרות חוב ממשלתיות לוקחות עמלה של פחות מאחוז וקרנות שמתמחות במניות לוקחות כ3% עמלה. הקרנות המעורבות לוקחות בערך 2.5% עמלה דבר שהופך את כל הענין מבחינה חשבונאית נטו לבלתי משתלם מאחר שאם מתעקשים על 10% מניות עדיף פשוט לקחת 90% ולהשקיע בקרן סולידית ו10% בקרן מניתית ובצורה הזו לשלם במצטבר רק טיפה יותר מאחוז כעמלה.

ביום שלישי הוא התקשר אלי לספר לי שבינתיים הוא הפסיד 5% מהכסף שלו. 5% זה הפסד שערוריתי כאשר מדובר בהשקעה סולידית, במיוחד מאחר שבשנה האחרונה היתה אינפלציה של יותר מ4% דבר שאומר שריאלית הוא הפסיד כמעט 10%***. לפחות הצלחתי למנוע ממנו לעשות את הטעות הקלאסית של המשקיע הישראלי שהיא לצאת מהשקעה כאשר היא בתחתית. כאשר ההשקעה שלך בתחתית הכיוון היחידי (לפחות בהסתברות גבוהה) הוא למעלה והחלפת השקעות ברגע זה לא מבטיחה לך כלל שההשקעה החדשה תהיה משתלמת יותר בעתיד ויתכן שסתם תשלם עוד עמלה לבנק.

הסיפור הזה לא התרחש בסניף של הבנק למסחר עם דרום קירגיזיה אלא בסניף של בנק הפועלים באחד הפרברים הטובים של גוש דן, והניסיון שלי מראה שגם בסניפי הבינלאומי לא נותנים יעוץ טוב יותר.

אני מקווה שזה מספק לגיא תשובה טובה למה ועדת בכר היתה דבר טוב (או לפחות לא רע) כי אם עכשיו, כאשר הם בלתי תלויים, יועצי ההשקעות של הבנקים מספקים יעוץ גרוע תארו לעצמכם איזה יעוץ הם נתנו כאשר היה להם אינטרס לקדם את המוצרים של הבנק עצמו (והתנסתי בזה).

* למעשה סביר להניח שהנושא עלה בגלל שהערתי לו שזה לא הכי חכם לשמור סכומי כסף גדולים זרוקים בחשבון העו"ש :(

** אני אפילו לא רציתי לשאול איזה אחוז מהאגרות חוב הן אגרות חוב ממשלתיות ואיזה הוא של גופים יציבים כמו "אפריקה-ישראל"…..

*** המממ, עכשיו כשאני חושב על זה הוא אולי יוכל לקבל זיכוי מס על ההפסד הזה….